ת"א 26641-07-11

תקציר

להלן תמצית פסק הדין: התיק נסוב סביב מחלוקת על הבעלות על חלקה 30 בגוש 19223, הרשומה כיום על שם נתבעים 1 עד 7. התובעים הגישו תביעה בשנת 2011, בטענה כי החלקה נרשמה בטעות על שם הנתבעים ויש לרשום אותה על שמם. עם זאת, מאחר שהתובעים לא השתתפו בהליכי הפשרה שהובילו לרישום הזכויות על שם הנתבעים, הטעות הנטענת אינה טעות פקידותית מצד פקיד ההסדר. השאלה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט היא האם ניתן לחייב את פקיד ההסדר לשנות את הרישום, מה גם שהנתבעים אינם מתנגדים לשינוי. בנוסף, על בית המשפט לבחון האם עילת התביעה התיישנה בשל הזמן המשמעותי שחלף בין הליך הפשרה לבין הגשת התביעה. מסקנת פסק הדין היא כי יש לדחות את תביעת התובעים כנגד פקיד ההסדר (הנתבע 8). רישום הזכויות על שם הנתבעים, על אף שנעשה במסגרת הליכי הפשרה, מהווה ראיה חלוטה ומבטל כל זכות מתנגשת, לפי חוק המקרקעין ופקודת ההסדרים. בית המשפט מפרש את הוראות החוק באופן צר ומוצא כי התובעים לא עמדו בתנאים לתיקון הרישום. יתר על כן, התביעה נדחית גם בעילה של התיישנות, שכן לתובעים היה כוח לפעול הרבה קודם לכן, בפרט במהלך הליכי הפשרה שהסתיימו בשנת 1979. יש לציין כי זכויותיהם של התובעים מעולם לא נרשמו, וטעותם הנטענת נובעת מהיריבות בינם לבין הנתבעים. לפיכך, התובעים אחראים לטעות ועליהם לשאת בתוצאות של חוסר המעש שלהם בכל הנוגע למימוש זכויותיהם. לבסוף, השופט קובע כי התובעים זכאים להיחשב כבעלי החלקה מול הנתבעים, אך הם אינם זכאים לשינוי הרישום בלשכת המקרקעין. כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו, ואילו התובעים ישלמו ביחד ולחוד לנתבע 8 (פקיד ההסדר) סכום של 15,000 רופי.