ע"א 7021/12

תקציר

במקרה דנן, בחן בית המשפט האם המערערת ביטלה כדין הסכם עם המשיב בשל החמצת תשלום. ההסכם חייב את המשיב לבצע תשלומים בשלושה תשלומים, כאשר הראשון ישולם עם קבלת היתר בניה. בית משפט קמא קבע כי מועד התשלום הראשון היה ביום 15.3.2011. עם זאת, המשיב לא שילם למרות שידע שההיתר ניתן. בית משפט קמא קבע תחילה כי הפרה זו אינה מצדיקה ביטול, שכן היא אינה מהווה הפרה יסודית ואינה נמנית עם ההפרות המוגדרות בהסכם שאפשרו ביטול. המערערת טענה כי חרף בוררויות ומחלוקות על עלויות חדר נוספות, התשלום הראשון אינו שנוי במחלוקת, ואי תשלומו מהווה הפרה המאפשרת את סיום החוזה. ערכאת הערעור הסכימה עם עמדה זו, וקבעה כי המשיב לא פעל בתום לב לפתרון סוגיית התשלומים, ובכך ערער את הטענה כי כל שיהוי היה מוצדק. יתר על כן, הגם שסעדים ספציפיים בגין עיכוב תשלומים היו בחוזה, אין בכך כדי לשלול את זכות הביטול של המערערת. בית המשפט גם הגיע למסקנה כי הביטול יכול להימשך גם אם לא ניתן יהיה לבצע השבה בעין בשל ההשקעות הנרחבות בנכס. כתוצאה מכך, ההשבה תהיה כספית, ותשקף את שווי הזכויות בקרקע שהועברה בתחילה. עם זאת, המערערת לא הייתה זכאית לפיצוי מוסכם בשל התנהלותה הבלתי עקבית ביחס להפרה, דבר שהצביע על היעדר דגש על מועדי התשלום כתנאים קריטיים. משכך, הפך בית המשפט את החלטת בית משפט קמא, תוך שהוא קובע כי המערערת ביטלה בצדק את ההסכם והורה על פיצוי כספי למשיב, אך שלל כל פיצוי נוסף בגין הפרתו.