עת"מ 2344/08

תקציר

העתירה מתייחסת לחובות הארנונה המשותפים ולהשלכות של הסדר עם אחד מבני הזוג. העותר, בלייש, ושניים נוספים היו בעלי נכס משותף בבת ים. בשנת 2004 תבעה אותם עיריית בת ים בגין אי תשלום מיסים. שני שותפים, אלפסי ובנוז, הגיעו להסדרים עם העירייה, ואילו בליש עזב את הארץ והתביעה נגדו נמחקה. עם שובו ב-2008 פתחה העירייה בהליכי גבייה מנהליים נגד בליש בגין החוב. בליש עתר לפטור אותו מתשלום יתרת החוב, בהסתמך על הסכמי הפשרה של שותפיו לפי סעיף 55(ג) לחוק החוזים. בית המשפט פסק נגד בלאיש, והסביר כי מההסדרים עם אלפסי ובנוז משתמע בבירור כוונה שלא לפטור חייבים אחרים. יתר על כן, חוסר יכולתה של העירייה לאתר את בליש במהלך היעדרותו וסבירות פעולותיה שללו טענות לשיהוי וחוסר הגינות. בית המשפט דחה גם טענות לשיהוי והתיישנות, שכן היעדרותו של בליש מנעה מהעירייה לממש את זכויותיה. לבסוף, קבע בית המשפט כי לעירייה יש חופש בחירה בין הליכים אזרחיים לבין גבייה מנהלית, ובחירתה במקרה זה היא סבירה. עם זאת, העירייה הונחתה לנכות את כל המסים ששולמו עבור התקופה שעד ליום 31.12.2000, ולבדוק אם המחאות ששילם בעוז מכסות חוב שטרם נפרע. העתירה נדחתה, ובליש חויב לשלם הוצאות בסך 25 אלף שקל.