עמ"נ 46096-10-17

תקציר

פסק הדין הוא ביחס לערעור על החלטת ועדת ערר מאוגוסט 2017, שסירבה לפצות את המערערים לפי סעיף 197 לחוק בשל תכנית מתאר שפגעה לכאורה ברכושם. התיק נדון בעבר במספר ערכאות, לרבות בית המשפט העליון, ופסק הדין הנוכחי ניתן בהיעדרם של הצדדים. עיקר המחלוקת בערעור נסובה סביב מינוי שמאי מייעץ להערכת הנזק לנכס. השופט מציין כי מינוי זה נתון לשיקול דעתה של ועדת הערר ולא לדרישה, ולא הערכאה הנמוכה יותר ולא בית המשפט העליון קבעו אחרת. החוק קובע כי ניתן למנות שמאי מייעץ רק אם הוועדה המקומית דחתה את תביעת הפיצויים, מה שלא קרה במקרה זה. השופט מסכים עם קביעת ועדת הערר כי בעוד שלמערערים יש זכויות בנכס והוא גובל בתכנית הפוגענית, אין ראיות לפגיעה בנכס המצדיקות פיצוי. השופט בוחן את אופייה המצומצם של חסימת הנוף מהדירה, את היתרון הטופולוגי של הקרקע ואת העובדה שרכושם של המערערים היה תמיד בסביבה עירונית, ומכאן מסיק כי החלטת ועדת הערר הייתה נכונה וסבירה. משכך, הערעור נדחה. המערערים חויבו לשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 20,000 ₪, צמוד לריבית החל מחודש נובמבר 2018.