ת"ע 18961-02-22

תקציר

השופטת דחתה את הבקשות לצו קיום צוואה של שני תובעים שביקשו לבצע צוואה של אדם שנפטר. התובעת הראשונה, שהיא אחותו של המנוח, טענה כי המנוח כתב את צוואתו בכתב ידו. התובעת השנייה, שהיא אחייניתו של המנוח, טענה כי הצוואה הייתה בעל פה. הנתבעים היו שני בניו של המנוח מנישואים קודמים. השופט קבע כי המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בנוגע לצורת הצוואה. ההודעות שנשלחו מהטלפון של המנוח לתובע הראשון לא יכלו להיחשב כצוואה בכתב יד משום שלא נכתבו כולן בכתב ידו, וגם לא יכלו להיחשב כצוואה בעל פה משום שלא נאמרו בפני שני עדים. יתר על כן, היסודות הבסיסיים הנדרשים לצוואה בעל פה - שהמצווה ראה עצמו עומד בפני מוות - לא התקיימו. השופט הורה לתובע הראשון לשלם לנתבעים הוצאות משותפות בסך 10,000 ₪ ולתובע השני לשלם 50,000 ₪. פסק הדין אישר צו ירושה שהוחל על ידי הנתבעים, אשר יחול רק על הנכסים הנמצאים בישראל.