ע"א 300/78

תקציר

פסק הדין הנדון הוא בתביעה אזרחית שעניינה חוב שנוצר באמצעות שתי עסקאות מכר שנערכו בין שתי משפחות סוחרים עשירות, המשיבים (אב ושני בניו) מביירות, והמערערים (אב ובנו) מטריפולי. החוב נצבר בלבנון, אך המשיבים הגישו תביעה נגד המערערים בישראל, שכן האחרונים עלו לשם. המערערים טענו כי החוב נפרע, אך השופט פסק לטובת המשיבים, שכן הגנת המערערים לא הוכחה. השופט סמך על גרסת המשיבים, שנתמכה בראיות מהימנות, על פני גרסת המערערים, שעדויותיהם הותירו רושם שלילי. באשר לעסקה נפרדת למכירת מכונית מרצדס, פסק השופט גם לטובת המשיבים, ומצא את גרסתם אמינה יותר. עם זאת, השופט לא לקח בחשבון את פשיטת הרגל של האב המערער בלבנון, שכן לא הייתה כל הוכחה כי הליכי פשיטת הרגל הסתיימו ופושט הרגל שוחרר. לפיכך דחה בית המשפט העליון את הערעור ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, אך תיקן את שיעור הריבית על החוב ל-9% לשנה למשך כל התקופה עד לתשלום החוב. החלטה זו התקבלה משום שהחוב היה נקוב במטבע יציב, והריבית שנקבעה בעבר הייתה מופרזת. כן חויבו המערערים לשאת בהוצאות הערעור בסך 2,000 ₪. השופט ד' בכור, השופט א' ברק והשופט מ' בייסקי הסכימו עם פסק הדין.