ב"ל 54229-10-23

תקציר

החלטת בית הדין לדחות את התביעה מתבססת בעיקרה על חוות דעת המומחה המקיפה שהתקבלה לגבי מצבו הרפואי של התובע והקשר שלו להעסקתו. בית הדין מצא כי חוות דעתו של המומחה ברורה, עקבית ונתמכת היטב בחומר הרפואי, בתשתית העובדתית ובידע המקצועי של המומחה. * **אימוץ חוות דעת מומחה:** בית הדין אימץ את חוות דעתו של המומחה ללא הסתייגות, וראה בה בסיס מספיק להחלטתו. הדבר מדגיש את המשקל המשמעותי שניתן לעדות מומחה בהליכים משפטיים הנוגעים לתביעות רפואיות. * **ניתוח סיבתי:** המומחה הגיע למסקנה כי בעוד שהתובע סובל מדלקת בגיד השרוול המסובב וקרעים חלקיים בגידי SSP ו-SCS הדו-צדדיים, וקיימת הסתברות פוטנציאלית (מעל 50%) לקשר בין תנאי עבודתו לבין הפגם, נשלל קשר סיבתי *קונקרטי*. * **זיהוי גורמי סיכון משמעותיים:** המומחה זיהה מספר גורמי סיכון משמעותיים שאינם תעסוקתיים התורמים למצבה של התובעת: * גיל: התובע בן 57. * עודף משקל: קיים מעל 13 שנים לפני הופעת הליקוי. * סוכרת: מאובחנת מאז 2011. * **ייחוס ליקוי:** המומחה קבע כי השפעת עבודתו של התובע על ליקוי הכתף שלו לא עלתה על 20%. עוד טען המומחה, כי גם ללא חשיפה תעסוקתית, קיימת סבירות גבוהה להתבטאות הליקוי בשל גורמי סיכון בסיסיים אלה. * **הבסיס המדעי לגורמי סיכון:** המומחה התייחס למאמר שסיפק התובע והסביר את המתאם הסטטיסטי המובהק בין קרעים בשרוול המסובב לבין הגורמים החולניים של התובע, במיוחד עודף משקל וסוכרת. המומחה הדגיש כי גורמי סיכון אלה בולטים יותר במקרים של פציעות דו-צדדיות וכי סוכרת, ללא קשר לרמת השליטה שלה, היא גורם ניכר בפגמים בשרוול המסובב. * **דחיית טענות התובע:** * **בקרת סוכרת:** בית הדין דחה את טענת התובע כי הערכת המומחה את הסוכרת כלא מאוזנת התבססה על ראיות לא מספיקות, וציין כי המומחה לא קבע באופן חד משמעי שהסוכרת אינה מאוזנת אלא הדגיש אותה כגורם סיכון משמעותי. מסקנת המומחה התבססה על הערכה הוליסטית של גורמי סיכון מרובים, ולא רק סוכרת. * **בקשה למומחים נוספים:** בית הדין דחה את בקשות התובע למומחים רפואיים נוספים (פנימיים ואורתופדיים). בית הדין נימק כי בקשת התובעת למומחה לרפואה פנימית הייתה בטרם עת ומיותרת, שכן המחלוקת התמקדה בקשר הסיבתי ולא באבחנה עצמה. הבקשה להזמנת מומחה אורתופדי נוסף נדחתה בשל בהירות ומקיפות חוות הדעת הקיימת, ללא נסיבות חריגות המצדיקות בדיקת מומחה נוספת. * **טענת "גישה מחמירה":** בית הדין דחה את טענת התובע כי המומחה נקט ב"גישה מחמירה", ולא מצא אסכולה רפואית ספציפית שזוהתה על ידי התובע, או בסיס עובדתי מספיק כדי לתמוך בטענה. * **ליקויים אחרים:** בית הדין דחה את הטענה כי ההכרה של הנתבע בליקויים אחרים (CTS, 1CMC, מרפקים) המבוססת על מיקרוטראומה תומכת בקשר סיבתי לליקוי הכתף. בית הדין ציין כי המומחה היה מודע לליקויים האחרים הללו וכי התובע לא הצליח להוכיח קשר לכאורה בין מצבים אחרים אלה לבין הליקוי בכתף. * **הבחנה בין מקרים תקדימיים:** בית הדין הבחין בקפידה בין המקרים שצוטטו על ידי התובע, והראה כי הנסיבות העובדתיות הספציפיות, אופי הליקוי (דלקת לעומת שקיעת סידן לעומת דמעות), קיומם ויחסי הגומלין של גורמי סיכון אישיים, ומסקנות המומחה באותם מקרים היו שונים ממצבו של התובע. ההבדל העיקרי היה הדגש של בית הדין על הערכה *פרטנית* של מאזן ההשפעות, הדורש תרומה משמעותית (20% ומעלה) מהעבודה לליקוי אצל המבוטח הספציפי. במקרה של התובע, הערכת המומחה את תרומת העבודה הייתה מתחת לסף זה בשל השפעתם המוחצת של גורמי סיכון אישיים. בעיקרו של דבר, החלטת בית הדין נשענת על העיקרון שבעוד שגורמים תעסוקתיים יכולים לתרום לליקויים רפואיים, נוכחותם של גורמי סיכון אישיים משמעותיים קיימים או מקבילים יכולה להפחית או לשלול את התביעה לקשר סיבתי ישיר ומשמעותי, במיוחד כאשר היא נתמכת בחוות דעת רפואית מומחה. המקרה מדגיש את החשיבות של הערכה יסודית ואינדיבידואלית של כל הגורמים התורמים בקביעת מידת הסיבתיות הקשורה לעבודה.