רע"א 2611/98

תקציר

במקרה שלפנינו, דנה השופטת ט' אור בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. הסוגיה המרכזית נגעה לבקשתו של המשיב למתן פסק דין הצהרתי לביטול עסקאות פיננסיות מסוימות שביצע המבקש, תוך שהוא אינו חייב לשלם בגינן ומבקש פיצוי. המבקשת ביקשה להידחות, בטענה שהתביעה מסווה סעד כספי כדי להתחמק מתשלום אגרת בית משפט ואינה מתאימה לבקשת פתיחה. בית משפט קמא הסכים חלקית, ונזקק לכתבי הטענות המסורתיים לחלק הסעד ההצהרתי. השופט אור הגיע למסקנה כי אין להעניק סעד הצהרתי, בנימוק שהמשיב לא הוכיח אינטרס לגיטימי שיצדיק סעד כזה במקום להגיש תביעות כספיות או מתקנות ישירות. בפסק הדין הודגש כי סעד הצהרתי הוא נתון לשיקול דעת ובדרך כלל אינו ראוי כאשר התובע יכול להשיג פיצוי משמעותי בערוצים משפטיים קונבנציונליים יותר. יתר על כן, הרצון לחסוך בשכר טרחה אינו מצדיק פנייה לסעד הצהרתי. מסקנתו של אור הייתה כי על המשיב להגיש בקשה לסעד אופרטיבי בתוך 21 יום או לעמוד בפני דחייה, אך אם תיקון הפעולה היה מותר, התיק יכול היה להמשיך עם תביעות מתוקנות. המשיב חויב לפצות את המבקש בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪.