ע"א 273/78

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב סכסוך רכוש ברמת גן. המערערת, עו"ד במקצועה, התקשרה עם המשיבים ב"הסכם אופציה" עם המשיבים, בעלי חלקת קרקע בשטח של 504 מ"ר, לרכישת מחצית החלקה תמורת 400,000 ל"י. עם זאת, המשיבים סירבו למלא את התחייבותם ולחתום על חוזה מכר, מה שהוביל את המערערת להגיש תביעה שתחייב אותם לעשות כן. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה הימנעותו של המערער מלגלות כי פעל כסוכנו של אדם מסוים, יחזקאל פרץ, שניהל מערכת יחסים מתוחה עם המשיבים. המשיבים טענו כי לו ידעו שפרץ הוא הרוכש, לא היו מסכימים לעסקה. בית המשפט הסכים עם המשיבים וקבע כי מחדלו של המערער מהווה חוסר תום לב ומרמה. הטעיה זו אפשרה למשיבים לבטל את החוזה. בנוסף, הדגיש בית המשפט את התנהלותו הפסולה של המערער בכך שלא הסביר את הסיבה לאי חשיפת שמו של פרץ, והוביל למסקנה כי מעשיו לא היו בתום לב. כמו כן, פסק הדין דן בטיבו של הסכם האופציה ומפרש אותו כהסכם מכר עם אופציה לרכישה, ובכך מחיל את הוראות סעיף 8 לחוק המקרקעין, המחייב הסכם בכתב. בית המשפט מדגיש כי המערערת, שפעלה כסוכנו של פרץ, ידעה כי המשיבים לא יסכימו למכור לפרץ ולפיכך חלה עליה חובה לגלות מידע זה. אי הגילוי הפר את חובת ניהול משא ומתן בתום לב לפי סעיף 12 לחוק החוזים, וכן היווה הטעיה לפי סעיף 15 לאותו חוק. משכך, עמדו המשיבים על זכותם לבטל את החוזה. פסק הדין מתייחס גם לטענת המערערת כי המשיבים התחרטו על העסקה בשל דרישתם לתשלום בלתי חוקי, מתחת לשולחן, אשר המערער, כעורך דין שומר חוק, לא יכול היה להסכים לו. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בטענה זו. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות הערעור של המשיבים, דבר המשקף את חוסר שביעות רצונו של בית המשפט מהתנהלות המערער. השופט אלון והשופט ברק הסכימו עם ההחלטה.