דב"ע מז/9 - 2

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שהורה למערערת לשלם למשיב שכר עבודה, לרבות שעות נוספות, וגמול בגין הלנת שכר. המערערת טענה כי יש לבטל את פסק הדין בשל השיהוי של 19.5 חודשים בין הגשת הסיכומים לבין הכרעת הדין, או לחילופין, כי השיהוי צריך להצדיק קביעות עובדתיות של ערכאת הערעור. עם זאת, מאחר שפסק הדין של הערכאה הראשונה לא התבסס בעיקר על מהימנות העדים, הכריעה ערכאת הערעור בתיק מבלי להחזירו לערכאה הראשונה, מה גם שחלק ניכר מההחלטות היו בנושאים משפטיים. ערכאת הערעור דחתה גם את טענות המערערת בדבר שיעור הפיצוי בגין הלנת שכר, שתוקנה במהלך השיהוי במתן פסק הדין, וקבעה כי המערערת לא שילמה את הסכומים המגיעים לה וניסתה להתחמק מתשלום. בית המשפט קבע כי עיגול הסכומים על ידי הערכאה הראשונה מותר רק על פי הוראות חוק מפורשות, וצריך להיות לפי שבריר פרוטה ולא לפי שקל. בהסתמך על סעיף 4 לחוק חופשה שנתית, ביטל בית הדין לערעורים את החובה לשלם למשיב שבעה ימי אבל, שכן הוא אינו מקנה לעובדים זכות לקבל שכר עבור ימים אלה. הערעור התקבל באופן חלקי, כאשר חובת תשלום שכר עבור ימי אבלות בוטלה, ומועד תחילת החוב בגין הלנת שכר שונה מהיום ה-9 ליום ה-16. המערער חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 750 ₪.