בג"צ 2305/20

תקציר

בפסק הדין שדן בעתירה לביטול תקנות שעת חירום הקשורות לנגיף הקורונה, דחה בית המשפט את העתירה על הסף בשל היעדר תשתית משפטית מקיפה. העותרים טענו כי התקנות פוגעות בזכויות היסוד הקבועות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק, תוך הסתמכות ספציפית על סעיפי היציבות האוסרים לכאורה על הפרות כאלה באמצעות תקנות שעת חירום. העתירה הדגישה סוגיות כמו הגבלות על פעילות עסקית וחופש תנועה. עם זאת, בית המשפט מצא כי הטענות אינן מספיקות, וציין כי סעיפי היציבות אינם אוסרים באופן מוחלט הגבלת זכויות מכוח תקנות שעת חירום, ובלבד שהגבלות אלה משרתות תכלית ראויה והן מידתיות. עוד ציין בית המשפט כי העותרים לא עמדו במבחנים המשפטיים הנדרשים של תכלית ומידתיות הדרושים לביסוס טענות בדבר הפרת זכויות. יתר על כן, העתירה נדחתה בין היתר משום שהתובעים לא מיצו אפיקים פרוצדורליים בכך שלא העלו התנגדויות ישירות מול המשיבים טרם הגשתם. נוכח ליקויים אלה, ובשים לב לחומרת האופי הנדרש לביטול חקיקה, דחה בית המשפט את העתירה מבלי לבחון את הטענות המהותיות. כתוצאה מכך, לא הוצאו צווי הוצאות, דבר המשקף את חוסר הבסיס המשפטי של ההחלטה ולא לגופן של טענות העותרים. פסק הדין ניתן ביום 16.4.2020.