ת"א 9191-05-19

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את תביעת התובעת כנגד הנתבעת. ראשית, לתובע זכויות חכירה במקרקעין המדוברים, המקנות לו זכות תביעה להסרת ידו של הנתבע. התובע הצליח להוכיח את זכותו להחזיק במקרקעין, בעוד שלנתבע לא הוכחה זכות קניינית כלשהי. השופטת דחתה גם את טענת הנתבעת כי זכויותיה של התובעת במקרקעין אינן תקפות בשל הקשר החוזי בין חברת פואד ארם לבין מינהל מקרקעי ישראל. זכויות הקניין של התובע מוגנות בחוק, וככאלה הוא זכאי לעתור לסילוק יד. עם זאת, התובעים לא הצליחו להוכיח את טענתם השנייה, לפיה הנתבע פלש לקרקע והשתמש בה כחניון. חוות דעת המומחה שמינה בית המשפט קבעה כי הנתבע לא פלש למקרקעין וכי החלקה לא שימשה לחניה. לחוות דעתו של מומחה בית המשפט משקל משמעותי, והתובע לא הביא ראיות מספיקות לסתור אותה. לפיכך, נדחית תביעת התובע לסעד של דמי סילוק או שימוש. השופטת התייחסה גם למחלוקת בנוגע לשער כניסה חשמלי הממוקם בחלקה של התובעת. בשל זכות הגישה של הנתבע לחלקה הסמוכה, השער לא יוסר. במקום זאת, מומלץ ששני הצדדים יגיעו להסכמה, שתעניק לתובע שליטה נוספת על השער. לבסוף חויב התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 13,000 ₪.