תמ"ש 5151/06

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב סכסוך מזונות ילדים בין גבר יהודי לגרושתו, שאין לה כל שיוך דתי. בני הזוג נישאו בנישואים אזרחיים ולאחר מכן התגרשו. נקודת המחלוקת העיקרית היא קביעת חובת האב לשלם מזונות לילדם הקטין לאחר פרידתם. בתחילה הורה בית המשפט לאב לשלם מזונות זמניים בסך 750 שקל לחודש. עם זאת, בשל נסיבות שונות, פסק הדין הסופי התעכב, והסכום המקורי הפך לבלתי מספק. השאלות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו הקריטריונים לקביעת היקף חובת המזונות של האב וחישוב צרכיו של הקטין. הדין החל על האב היהודי פוטר אותו מתשלום מזונות על פי הדין העברי. לפיכך, החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 מסדיר את המקרה. בית המשפט קבע כי הכנסות ההורים מכל מקור שהוא צריכות להיות הגורם הקובע היחיד לחלוקת המזונות הילדים. בית המשפט דחה את הרעיון של התחשבות בהוצאות הנוספות של ההורה המשמורן, וקבע כי החוק אינו מתחשב בהסדרי ראייה או בנושאי משמורת. עוד קבע בית המשפט כי למונח "דמי טיפול", הקשור לדין הדתי, אין מקום בהקשר זה. במקום זאת, יש לכמת את הצרכים הכלליים של הקטין, לרבות צרכי הטיפול, ולחלק אותם בין ההורים על בסיס הכנסתם הפנויה. מתוך הכרה במורכבויות הכרוכות בקביעת צרכיו של הקטין, ובמיוחד אלה המשתנים עם הזמן, הציע בית המשפט גישה תלת שלבית. השלב הראשון כרוך בהערכת צרכיו של הקטין בעת הגשת התביעה על סמך ראיות שהוצגו. השלב השני כרוך בקביעת ההכנסה הפנויה של שני ההורים. השלב השלישי מחייב לבחון את הסדר המשמורת של הקטין ולחלק את נטל המזונות בהתאם. במקרה הספציפי הזה, לאם יש משמורת מלאה, מה שהופך את השלב השלישי למיותר. בית המשפט קבע את צרכיו החודשיים של הקטין, בממוצע 2,672 שקל, וחישב את הכנסתם הפנויה של ההורים. על פי נתונים אלה, חלקה של האם נקבע על 1,229 שקל, וחלקו של האב על 1,443 שקל בחודש. בנוסף, חויב האב לשלם סכום פשרה חד פעמי של 20,000 שקל בגין מזונות עבר, המתפרשים על פני 20 תשלומים. בית המשפט פסק גם על חלוקת הוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות שאינן מכוסות על ידי ביטוח או חוק. לבסוף חויב האב לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪. פסק הדין הדגיש את אופיין הצופה פני עתיד של החלטות המזונות ואת מטרתן להבטיח מענה הולם לצרכיו של הקטין.