ת"א 1231/97

תקציר

התובע, אברהם מורי, היה בעל עסק למכירת יינות ומשקאות חריפים באילת בשם "בציר" שנקלע למצוקה כלכלית. הוא חיפש משקיע וניהל משא ומתן עם הנתבעים ללא הצלחה. לאחר שהעסק שלו עמד בפני עיקול מצד הנושים, התובע קרא לנתבעים לעזרה. הם ניהלו משא ומתן וחתמו על מזכר הבנות. על פי המזכר, הנתבעים שילמו 48,000 ₪ כדי להציל את העסק מעיקול מיידי וקיבלו חזקה בחנות וזכויות במלאי שלה. במסמך נכתב כי הסכם רכישה מלא יגובש בתוך 21 יום. הנתבעים ניהלו את החנות במשך כעשרים יום, אך בהמשך הוציאו את המלאי לאחר שהתובעת דרשה חתימה על הסכם מלא. התובע תבע את הנתבעים על סך 500,000 ₪, בטענה כי השתלטו שלא כדין על העסק וגרמו לו נזקים. בית המשפט מצא כי התזכיר הוא הסכם תקף ומחייב בין התובעת לנתבע, ולא הסכם למראית עין, כפי שטענה התובעת. עוד נקבע כי הנתבעים לא ביצעו עוולות כלשהן כגון גניבה, מרמה או עושק, וכי הנתבעת, ולא הנתבעים, אחראית להפרת ההסכם. הנתבעים פעלו בתום לב והתובע התקשר מרצונו החופשי בהסכם ביודעו את פרטיו. לפיכך, התביעה לחבות אישית כנגד הנתבעים נדחתה, והתובע חויב לשלם הוצאות בסך 50,000 ₪.