בש"פ 8000/12
החלטה עליון
תקציר
בית המשפט החליט לדחות את הערעור על מעצרו של המערער. קיימות די ראיות כדי להפליל את המערער, ובמוקד הערעור עומדת בקשתו לתכנית טיפולית חלופית בקהילה כתנאי לשחרורו. בית המשפט קבע כי אפשרויות הטיפול נבחנות בדרך כלל לאחר מתן גזר הדין, בעת ריצוי עונש המאסר. רק במקרים חריגים ניתן לאפשר את שחרורו של הנאשם לחלופה טיפולית בשלב המעצר. המסוכנות הנשקפת מהמערער, הצלחת הטיפול וכנות רצונו להשתנות הם שיקולים מרכזיים. במקרה דנן, עברו של המערער בביצוע עבירות גניבה וזיוף בנסיבות מחמירות, יחד עם היעדר מוטיבציה אמיתית לעבור טיפול, מהווים סיכון משמעותי. מתסקירי שירות המבחן עולה כי המערער אינו מועמד מתאים לשיקום, והתבטאויותיו המילוליות לשינוי אינן כנות. בשל עברו הפלילי של המערער, לא ניתן להתעלם מהסכנה הנשקפת ממנו, והחלופה המוצעת אינה מפחיתה סיכון זה. לפיכך, בית המשפט מקיים את החלטת בית משפט קמא למעצר עד תום ההליכים המשפטיים.
חקיקה מקושרת
בש"פ 8000/12 ישראל רוזן נ' מדינת ישראל, עליון (24.12.2012)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.