ת"א 38594-02-10

תקציר

התובעת, משהב, העסיקה את הנתבעת כקבלן משנה לביצוע עבודות בנייה שונות עבור פרויקט שבנתה משהב במודיעין בין השנים 1995-2000. משהב טען כי עבודותיו של הנתבע היו פגומות וגרמו למשהב הפסדים כספיים, ולכן הגיש תביעה בדרישה לפיצויים. הליקויים נגעו לשני נושאים: (1) חיפוי אבן על גבי המבנים בפרויקט; (2) ליקויים שונים בדירות שנמסרו לדיירים. בית המשפט קבע כי משהב לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה. ראשית, משהב לא הוכיחה כי נגרם לה הפסד או נזק כלשהו כתוצאה מהליקויים הנטענים בעבודות חיפוי האבן שביצעה הנתבעת. משהב טענה כי נדרשה עלות של 89,000 ₪ לביצוע תיקונים מסוימים הקשורים לחיפוי האבן, אך היא לא סיפקה כל ראיה אובייקטיבית או חשבוניות לביסוס טענה זו. שנית, משהב לא הוכיחה כי פנתה לנתבעת בבקשה לתקן את הפגמים בעבודותיו, כמתחייב מההסכמים בין הצדדים לבין החוק. משהב גם לא הצליח לבסס קשר סיבתי בין הפגמים הנטענים לבין עבודתו של הנתבע, או את היקף הנזק הנטען. בית המשפט מצא כי חישובי הנזק של משהב היו תיאורטיים ולא התבססו על עלויות שנגרמו בפועל. יתר על כן, משהב לא סיפקה כל חוות דעת מומחה שתתמוך בחישובי הנזק שלה, ותצהיר המהנדס שלה לא היה מספיק כדי לפרוק את נטל ההוכחה של משהב. בנוסף, ציין בית המשפט כי הימנעותה של משהב מלתעד את העבודות שבוצעו, הוצאותיהן והקשר שלהן לפגמים הנטענים של הנתבעת, גרמו לסוגיות ראייתיות שאין לייחס לנתבע. בסיכומו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את טענות משהב משני הצדדים, והורה למשהב לשאת בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך הדין בסך 50,000 ₪.