רע"פ 4105/06

תקציר

הכרעת הדין כוללת שני תיקים מאוחדים הנוגעים לחילוט כלי רכב המשמשים לפעילות פלילית הקשורה להסעת שוהים בלתי חוקיים. החלטתו של השופט גרוניס איחדה את הדיונים בבקשת החופשה של באסל ג'אבר לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ובבקשת המדינה לחופשה כדי לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב. שני המקרים נסובו סביב פרשנותם ויישומם של דיני החילוט: ההוראה הכללית המצויה בסעיף 39(א) לפקודת סדר הדין הפלילי וההוראה הספציפית בסעיף 12א(ד2)(1) לחוק הכניסה לישראל. חוק החילוט שנועד לשמש גורם מרתיע וענישה במאבק בפעילות בלתי חוקית, במיוחד לנוכח החשש הגובר מטרור, קבע ענישה מחמירה יותר על עבירות חוזרות ונשנות של הסעת זרים שלא כדין. במקרה של ג'אבר, בית המשפט הרשיע אותו תחילה בהסעת שוהים בלתי חוקיים, תוך שימוש בסעיף 39(א) לחילוט. ערעורו הפחית את עונש המאסר שנגזר עליו, אך אישר את חילוט הרכב. בתוך כך, בעניינו של המשיב רמי לוי, נתפס הרכב לאחר שהסיע שוהים בלתי חוקיים. בית המשפט המחוזי פסק בעד החזרת הרכב, ולא מצא בסיס לחילוט לפי חוק הכניסה לישראל בגין עבירה ראשונה. פסק הדין בערעור אישר את תחולתם הרחבה יותר של דיני החילוט על ידי המדינה, תוך יישור קו עם הפקודה וקיום תכליתו של החוק לחזק את ההשלכות על סיוע לכניסה בלתי חוקית, המשקפת מדיניות ציבורית מתואמת להחמרת הענישה על רקע חששות לביטחון המדינה. בסופו של דבר, אישר בית המשפט את סמכות שיקול הדעת הנתונה בסעיף 39(א), והמשיך את תחולתו על עבירות ראשונות תוך הדגשת כוונות חקיקה מחמירות יותר לעבירות חוזרות.