בר"מ 1874/12

תקציר

פסק הדין עוסק בבקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, שאישר את דחיית תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה על ידי ועדת הערר המחוזית לפיצויים בתל אביב. המשיב, המחזיק בזכויות חכירה במגרש בחולון, תבע פיצויים בגין נזק שנגרם כתוצאה מתוכנית בניין עיר המצמצמת את יחידות הדיור המותרות. השמאי שמונה פסק למשיב 217,650 ₪, אך המבקש ערער בטענה כי השמאי התעלם ממגבלת החכירה של שתי יחידות ולא הביא בחשבון את השווי הנמוך יותר של זכויות החכירה בהשוואה לבעלות, בהתחשב בדמי היתר למינהל מקרקעי ישראל. הן בית המשפט לעניינים מנהליים והן ועדת הערר דחו עררים אלה, לא מצאו כל פגם בהחלטת השמאי וציינו את הימנעותו של המבקש מהעלאת השגות במועד בעניין דמי ההיתר. בית המשפט דן באמות המידה למתן ערעורים, וציין כי ההליך כרוך בדרך כלל ברבדים רבים של ביקורת, והדגיש כי ערעורים נוספים דורשים שאלות משפטיות משמעותיות בעלות חשיבות כללית או עיוות דין. הבקשה לא עמדה בקריטריונים אלה, שכן היא נגעה בעיקר ליישום עובדתי של הדין ונדונה באופן עקבי בערכאות קודמות. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשת הערעור מבלי להורות על הוצאות, ואף הציע כי במקרים דומים בעתיד יוטלו הוצאות כדי להרתיע מערעורים חסרי בסיס.