ת"א 12187-05-11

תקציר

התובע, איברהים, והנתבע הראשון, עלי, הם אחים שירשו חלק מנכסי אביהם לאחר מותו. האב היה בעל חלקת אדמה חקלאית בעוספיא, אך לא הספיק לרשום בה את כל זכויותיו לפני פטירתו. איברהים תבע את עלי בטענה שאביהם היה הבעלים של כל החלקה וביקש לרשום את עצמו כבעלים של רבע ממנה, בהתאם לצוואתו של אביו. עלי, שכבר היה רשום כבעלים של רבע מהחלקה, רכש במהלך השנים את רוב הזכויות של הבעלים האחרים ורשם אותן על שמו. עם זאת, איברהים טען כי עלי השיג במרמה זכויות אלה וכן טען כי לעלי אין זכות לרבע מהחלקה שכן הוא כבר הוריש לאחיהם רשאד. בית המשפט בחן את הראיות ופסק לטובת עלי ברוב הסוגיות. נקבע כי האב אכן היה הבעלים של מחצית מהחלקה והעניק רבע ממנה במתנה לעלי לפני מותו, כפי שמעיד ייפוי כוח. מתנה זו הוזכרה גם בצוואתו של האב, שביטל מתנה קודמת לרשד בשל התנהגותו הפסולה. נמצא כי עלי רכש את המחצית השנייה של החלקה מבעליה, מלבד חלק קטן שנותר לא רשום. בית המשפט לא יכול היה לקבוע בוודאות כיצד חלק לא רשום זה היה בבעלותו, אך סביר היה להניח שחלקו שייך למשפחת סבא, שמכרו את זכויותיהם לעלי. באשר לטיבן של עסקאות אלה, בית המשפט לא יכול היה להסיק בוודאות אם עלי שילם תמורה עבור הרכישות בשל עדויות סותרות והיעדר ראיות תיעודיות. עם זאת, היה זה הנטל המוטל על עלי להציג ראיות כאלה, והימנעותו מכך, יחד עם רישום המכירות, גרמה לכך שהיה סביר להניח שהרכישות נעשו בתמורה. עוד קבע בית המשפט כי עלי העביר את זכויותיו בחלקה לכלתו, אכבר, בחוסר תום לב, כדי לסכל את טענותיו של איברהים. ככזה, איברהים היה זכאי להירשם כבעלים של 3/48 מהחלקה, כלומר רבע מהחלק שהיה בבעלות עלי לפני שזכויותיו הועברו לאכבר. יתר טענותיו של איבראהים נדחו, והוא ואכבר חויבו לשלם את הוצאותיו ושכר טרחת עורך דינו של איברהים ביחד ולחוד.