ת"פ 1255/98

תקציר

ניתוח זה בוחן את העקרונות המשפטיים והחידושים סביב בקשת נאשם לחזור בו מהודאה, במיוחד לאור פסיקה חדשה של בית המשפט. **עקרונות משפטיים:** * **הזכות לחזור בו מהודאה:** סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, מתיר לנאשם לחזור בו מהודאה בכל שלב של המשפט, ובלבד שבית המשפט נתן רשות לכך מ"טעמים מיוחדים" שנרשמו. * **"סיבות מיוחדות" לנסיגה:** הפרשנות של "סיבות מיוחדות" היא קריטית. הפסיקה, כפי שצוטטה מ-*מדינת ישראל נ' ד"ר סמחת* ו-*פלוני נ' מדינת ישראל*, מציינת כי "טעמים מיוחדים" אינם מוגבלים לשאלה אם ההודאה ניתנה מרצון. על בית המשפט לשקול גם את הסיבה האמיתית לנסיגה. אם הנאשם סבור באמת ובתמים כי טעה בשיקוליו בעת הודאתו ומבקש להוכיח חפותו, יכולה להיות זו סיבה משכנעת, גם אם היא מובילה לפרשנות מרחיבה יותר של סעיף 153(א). * **קבילות הודאות:** הודאה יכולה להיחשב כבלתי קבילה אם יש פגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנת משמעותה, או אם היא הושגה שלא כדין. * **"טעות" כסיבה מיוחדת:** הן הסניגור והן התקדים המשפטי מצביעים על כך ש"טעות" בהבנת משמעות ההודאה, השלכותיה המעשיות או הצגתה יכולה להוות סיבות מיוחדות לביטול. עיקרון זה משתרע גם על טעויות בדין, כפי שמודגש בסעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, המגדיר "טעות" ככוללת טעויות בדין, והדבר נחשב חל אף יותר במשפט הפלילי. * **פרשנות מקלה של החוק:** סעיף 342א לחוק העונשין וסעיף 5(א) לחוק העונשין קובעים כי אם לחוק יש כמה פרשנויות סבירות, יש להחיל את הפירוש המקל ביותר על הנושא באחריות פלילית. עיקרון זה משתמע גם כי יש לפרש שינוי בחוק לטובת הנאשם, ולאפשר לו ליהנות מפרשנויות חדשות התומכות בחפותו. * **חקר האמת הבסיסי במשפטים פליליים:** העיקרון הבסיסי של המשפט הפלילי הוא רדיפת האמת, הבטחת זיכוי החפים מפשע ומתן דין וחשבון על האשמים. הדבר מחייב לאפשר לנאשמים להשתמש בכל הכלים המשפטיים העומדים לרשותם להגנתם, לרבות פרשנויות משפטיות חדשות. **חידושים משפטיים ובקשת בית המשפט:** 1. **טענת הנתבע לחזרה:** הנאשם ביקש לחזור בו מהודאתו, שהורשעה על סמך הסדר טיעון בגרימת מוות ברשלנות ונזק רשלני. טענתו העיקרית התבססה על פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון (ע"א 7130/01 סולל בונה בניה ותשתיות בע"מ ואח' נ' יגאל תנעמי ואח'*) שלדעתו שינה את הנוף המשפטי בנוגע לאחריותו כ"יזם" בפרויקטים של בנייה. הוא טען שהפסיקה החדשה הזו, אם תחול, פירושה שהוא לא היה מורשע. 2. **ניתוח בית המשפט את "הפסיקה החדשה":** בית המשפט בחן בדקדקנות את פסק הדין המצוטט של בית המשפט העליון. * **תוכן פסק הדין:** פסק הדין בעניין סולל בונה* עסק באחריותו של "תופס המפעל" לפי פקודת הבטיחות בעבודה. היא הבהירה כי אם לקוח (אלתא) מזמין קבלן ראשי (Minerv) לעבודות בנייה, הקבלן הראשי נחשב לקבלן הביצוע לצורך התקנות, והחובות המוטלות על פי התקנות חלות עליו. בכך שוחררה אלתא מאחריות. * **ההבחנה המכריעה:** בית המשפט קבע כי פסק דין זה **לא** חידוש משפטי חדש ששינה את עקרונות היסוד של אחריות מפעילי בנייה. במקום זאת, מדובר ביישום של עקרונות קיימים שנקבעו בתיקים קודמים, כגון ע"א 655/80 *מפעלי קירור צפוניים בע"מ נ' אסתר מרציאנו*. העיקרון לפיו האחריות עוברת לקבלן ראשי כאשר מונה קבלן ראשי יחיד כבר נקבע. * **אי תחולת המקרה של הנתבע:** בית המשפט הוסיף והדגיש כי הלכת *סולל בונה* חלה באופן ספציפי כאשר מונה קבלן ראשי *יחיד*. במקרה הנוכחי, הנתבע 4 (היזם) שכר *כמה* קבלנים. משמעות ההבדל העובדתי הזה היא שהתקדים עליו הסתמך לא פטר אותו מחובותיו כמפעיל בנייה, כפי שנקבע במקרים כמו ע"א 655/80. יתר על כן, בית המשפט הפנה לע"א 3805/01 *Duani v. מלחי ואח'*, שהדגישו את החשיבות של גורם אחראי אחד לבטיחות בבנייה כדי למנוע בעיות תיאום ופערים באחריותיות. הסדר הקבלנים המרובים של הנתבע סתר ישירות את העיקרון הזה של אחריות אחידה. 3. **מסקנה בדבר "הסיבה המיוחדת":** בהתבסס על הניתוח היסודי, הגיע בית המשפט למסקנה כי פסק הדין המצוטט אינו מהווה שינוי בחוק. לפיכך, נדחתה טענת הנאשם בדבר "חוק חדש", וממילא לא היה "טעם מיוחד" ליתן רשות לחזור בו מהודאתו מטעם זה. 4. **החלטה בעניין ייצוג:** בית המשפט התייחס לבקשה לשינוי הייצוג, והורה כי הנתבע 4 יוצג על ידי עורך דין לפי בחירתו להמשך ההליך. החלטה זו התקבלה ללא תלות בפסק הדין בעניין ביטול ההודאה, תוך הכרה בזכותו של הנאשם לייעוץ משפטי לפי העדפתו. בעיקרו של דבר, בעוד שהמסגרת המשפטית מספקת דרכים לביטול הודאות עקב התפתחויות משפטיות משמעותיות או טעויות, בית המשפט מצא כי התקדים הספציפי שצוטט על ידי הנאשם לא עמד ברף מ"טעם מיוחד" שכן הוא אינו מייצג שינוי בדין החל על נסיבותיו העובדתיות של הנאשם.