ע"א 5791-11-21

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בערעורה של המערערת על קביעתו של בית משפט קמא בדבר "הטרדה מאיימת" בכל הנוגע לתקשורת עם דקל, המשיב. המערער לא פרסם פוסטים פומביים אלא ניהל שיחות וואטסאפ חוזרות ונשנות עם דקל, בדרישה להחזר חוב. בית המשפט הבהיר כי הטרדה מאיימת, כהגדרתה בחוק, כרוכה בדפוסי התנהגות חוזרים ונשנים העלולים לגרום לחשש לפגיעה. למרות הודעותיו העקשניות של המערער ולשון הגנאי, מצא בית המשפט כי מעשיו מהווים הטרדה בדרגה נמוכה בשל "הבטחתו" להמשיך וליצור קשר עם דקל ואשתו, דבר שיש בו כדי להשפיע באופן סביר על שלוותם ופרטיותם. אף שזכותו של המערער לחופש הביטוי מאפשרת לו לחשוף בפומבי טענות אמת בדבר מרמה מצד דקל, היא אינה משתרעת על התנהלות אישית לעומתית. יש לציין כי בית המשפט ביטל את האיסור על פרסום בפייסבוק, יישר זאת עם עקרונות חופש הביטוי והגביל את הצו להטרדה אישית. למרות שהכיר בתלונותיה של המערערת, הדגיש בית המשפט את דרכי גביית החובות החוקיות וקיבל חלקית את הערעור, בעיקר באמצעות הסרת המגבלות על פרסומים ציבוריים. דקל חויבה לשאת בהוצאות בסך 2,500 ש"ח בשל עיכובים בלתי מוצדקים הקשורים לתביעות מחלה חסרות בסיס, דבר המשקף עוד יותר את היושרה הפרוצדורלית ואת ההשלכות של שימוש לרעה בהליכים משפטיים.