ת"א 17319-02-17

תקציר

התובע תבע את הנתבע להשבת כספים שהועברו אליו, אשר הנתבע לא הצליח להחזיר למרות שהבטיח לעשות כן. הנתבע טען כי קיימות סתירות בגרסאות התובע לאירועים, אך מאחר והכסף הופקד ללא עוררין בחשבונו של הנתבע, נטל ההוכחה מוטל על הנתבע. טענות הנתבע כי הכסף הועבר לצד שלישי לא היו נתמכות וסותרות בראיות. זאת ועוד, בעדותו של הנאשם היו סתירות מהותיות, ואי זימונו לעדים רלוונטיים או הצגת מסמכים רשמיים פעלו לרעתו. בית המשפט מצא כי הנתבעת ביצעה הפרה יסודית של החוזה בכך שלא העבירה את הכסף ליעדו וכי התובעת ביטלה את החוזה כדין. גם הבטחת הנתבע להשיב את הכסף נמצאה כהטעיה, שכן היא התייחסה לתוכן החוזה והטעתה את התובע. בנוסף, הנתבע, כנותן שירותי מטבע, לא עמד בחובות התיעוד שלו, וכתוצאה מכך נגרם נזק ראייתי לתובע. בית המשפט קיבל את טענות התובעת בדבר רשלנות והפרת התחייבויות הנתבעת על פי הצו, שכן הנתבעת לא תיעדה כראוי את ההעברה כנדרש. גם טענות הנתבע בעניין עוולות הגניבה וההטעיה נדחו. לפיכך חויבה הנתבעת לשלם לתובע את מלוא הסכום בסך 471,240 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. כמו כן נפסקו לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪. פסק הדין לא מנע מהנתבע לנקוט בהליכים נגד הצד השלישי המוזכר בתיק.