עת"מ 29725-01-11

תקציר

השופט, ד"ר קובי ורדי, נתן פסק דין המתווה את הקריטריונים למתן צווי ביניים למבקשי מקלט בישראל. פסק הדין מגיע על רקע מאות עתירות דומות שהוגשו בחודשים האחרונים, רובן על ידי מהגרים כלכליים המנסים להאריך את שהותם במדינה. תחילה מסכם השופט את הרקע המשפטי, לרבות הצטרפותה של ישראל לאמנת הפליטים משנת 1951 והגדרתו של פליט לפי סעיף א(2). לאחר מכן משרטט השופט את שני ההליכים הנוגעים לבקשות מקלט - הנוהל הישן, שכלל סינון ראשוני של נציבות האו"ם לפליטים, ונוהל חדש שיושם בשנת 2011, המציג הליך מחמיר ומהיר יותר. ההבדל המרכזי בין השניים הוא שהנוהל החדש מאפשר לדחות בקשות על הסף ללא בדיקה מעמיקה, שלטענת השופט נועדה, לכאורה, לסנן בקשות סרק. השופט מדגיש כי גם במסגרת הנוהל החדש, על המדינה להקפיד על לשון החוק ולהגן על זכויותיהם של מבקשי המקלט. באשר לשאלה האם ניתן להחיל את הנוהל החדש רטרואקטיבית, סבור השופט כי מדובר בשאלה משפטית שיש לבחון בהקשר של עתירות פרטניות. השופט קובע כי צווי ביניים יינתנו רק במקרים בהם קיימות ראיות לכאורה לסכנה לחיי המבקש, גם אם אינן עונות להגדרת פליט על פי האמנה. לעומת זאת, בקשות שלכאורה חסרות תוחלת - כגון בקשות של יחידים שמיצו את שהותם החוקית בישראל או מסתננים - יידחו על הסף, שכן ממילא היו נדחות על פי הנוהל הישן. השופט גם מזהיר מפני שימוש בהליך המקלט להארכת שהייה בישראל מטעמים כלכליים. בהתייחס למקרה הפרטני שלפנינו, השופט קובע כי העותרת, אזרחית פיליפינית שנכנסה לישראל באשרת עבודה בשנת 2002 ושהתה שלא כדין לאחר פקיעתה בשנת 2006, לא הציגה כל ראיה לכאורה לכך שנשקפת סכנה לחייה בארץ מוצאה. השופטת מצביעה על סתירות בסיפורה של העותרת ומציינת כי עתירתה זהה כמעט לחלוטין לעתירות אחרות שהגיש אותו עורך דין. לפיכך, השופט קובע כי יש לדחות את העתירה על הסף, ולא יינתן צו ביניים. השופט מסיים בכך שהוא מצפה מעורכי הדין המעורבים לבחור בקפידה את המקרים המתאימים ולא לנצל לרעה את מערכת המשפט.