תלה"מ 9650-04-21

תקציר

פסק הדין משרטט את הנסיבות שהשתנו בחייהם של שני הורים גרושים בכל הנוגע למשמורת ילדיהם ותשלומי המזונות. השופטת מכירה בשינויים המשמעותיים ששהה האב עם בתו, המשפיעים על צרכי הקטינה ועל הנטל הכלכלי של האם. האם מבקשת להגדיל את דמי המזונות, ותובעת הוצאות נוספות עבור בייביסיטר והסעות בשל צמצום הסדרי הראייה של האב. היא מספקת ראיות להוצאות אלה, שהשופט מוצא אותן אמינות. מנגד, האב טוען לירידה בדמי המזונות, בנימוק של ירידה בהכנסותיו והגדלת אחריותו הכלכלית לאחר שנישא בשנית והוליד ילדים נוספים. עם זאת, השופט לא השתכנע מטיעוניו, ומציין כי הוא התרחק מבית הנישואין הקודם, והוצאות הנסיעה שלו אינן מצדיקות הפחתת מזונות. השופט מתייחס גם לשיפור במצבה הכלכלי של האם, אך מדגיש כי נטל ההוכחה מוטל על האב, שלא הוכיח די הצורך כיצד משפחתו החדשה משפיעה על יכולתו לשלם. בסופו של דבר, השופט פוסק לטובת האם, מגדיל את סכום המזונות ב-400 שקל עד שהילד מגיע לגיל עשר ומקטין אותו ל-200 שקל לאחר מכן, מתוך הכרה בצורך ההולך ופוחת בשירותי בייביסיטר. האב נדרש לשאת בהוצאות השימוע, ולא נפסקות הוצאות למי מהצדדים בהתחשב במצבם הכלכלי. פסק הדין נועד לאזן בין הנסיבות שהשתנו תוך הבטחת רווחתו ותמיכתו הכלכלית של הקטין.