ת"א 621/09

תקציר

במקרה שבין עורך דין (תובע) ללקוחו (נתבע), התובע ביקש תשלום עבור שירותים משפטיים שניתנו, בטענה כי שני הסכמי שכר טרחה נחתמו ונחתמו לצורך ייצוג בתיק גירושין ומו"מ להסדר כולל, כאשר סך שכר הטרחה שסוכם עומד על 34,650 ₪. התובע טען כי הנתבע שילם רק 18,000 ₪, והותיר יתרת חוב בסך 16,650 ₪. מנגד, הנתבע טען כי ההסכמים לא היו מצטברים וכי שילם 25,000 ₪ במזומן, ללא תמיכה במסמכים, בטענה כי עורך הדין לא מילא את תפקידו המקצועי. התיק נדון תחילה בבית משפט לתביעות קטנות, ועבר לבית משפט השלום, שם ביקש התובע עיקול זמני על נכסי הנתבע, בטענה כי הדבר נחוץ לצורך הבטחת תשלום פסק דין פוטנציאלי. הרשם דחה תחילה בקשה זו בשל היעדר ראיות מספיקות לסיכון לביצוע פסק הדין. עם זאת, בעקבות ערעור, ראיות וטיעונים נוספים הביאו לביטול, וצו עיקול זמני הוגבל ל-16,650 ₪. בית המשפט מצא את טענת התובע חזקה יותר, בעוד הנתבע, בהיעדר ראיות חיצוניות ועם חוסר יציבות כלכלית, נראה כי לא סביר שיציית מרצונו לפסק הדין. בעקבות זאת הוצאו צווי עיקול, אך בית המשפט נמנע מלהיכנס לפסק דין חלקי, תוך הדגשת הצורך בבחינה מעמיקה של כלל הטענות וההגנות במשפט.