רע"א 7703/22

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור, תוך הסתמכות על תקנה 148א לתקנות, מבלי להיזקק לתשובת המשיבים. פסק הדין אישר את קביעת בית המשפט המחוזי כי ערעורם של המבקשים התקבל בחלקו בשל ויתור מרצון על מרבית התביעות בשלב הדיון, בדומה לדחייה מוסכמת של חלקים מערעורם. גם שאלת המבקשים האם ההחלטה שלא לפסוק הוצאות בשל הקיבול החלקי מצדיקה ערעור נוסף נדחתה. בית המשפט הדגיש את הנסיבות הנדירות שבהן היה מתערב בפסיקת הוצאות על ידי בתי משפט קודמים, ואישר שוב כי בדרך כלל אינו בוחן מחדש החלטות כאלה אלא אם מתעוררים מצבים חריגים. במקרה זה, כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו, דבר מקובל כאשר ערעור מתקבל באופן חלקי בלבד. עיקר התיק היה שלמרות שרק אחת מארבע טענות המבקשים התקבלה, שהסתיימה בערעור שהתקבל ברובו, אין בכך כדי להצדיק שינוי שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי באשר להוצאות. שיקול הדעת המופעל על ידי בית המשפט בפסיקת הוצאות מחייב איזון בין שיקולים שונים מעבר לתוצאת המקרה, לרבות המאמץ והמשאבים שהשקיעו שני הצדדים. בית המשפט המחוזי נתן עדיפות לעבודה המשמעותית שעשתה העירייה, וייחס לכך משקל רב יותר מאשר תוצאת פסק הדין הסופית. משכך, לא היה בסיס להתערבות ערכאה גבוהה יותר, ובקשת הערעור נדחתה, ללא צו להוצאות.