ע"ז 14327-06-21

תקציר

עניינו של פסק דין זה בבקשה לביטול צו קודם בעניין ירושת סבו של התובע. התובעת, נכדתה, חתמה בעבר על הסתלקות מחלקה בירושת סבה, אך בהמשך הגישה בקשה לביטול החלטה זו. השאלה המרכזית היא האם נסיבות חתימתה של התובעת על ההסתלקות, הכרוכות לכאורה בכפייה ובהטעיה מצד הנתבע – אביה – והנהנה מההסתלקות, מצדיקות את ביטול הצו הקודם. השופט פותח בפירוט העובדות הרלוונטיות. הסב נפטר בשנת 2005 והותיר אחריו צוואה המחלקת את רכושו. שלושה חודשים לאחר מותו חתמה התובעת על הסתלקות מחלקה בירושה. שש עשרה שנים לאחר מכן, ביקשה התובעת לבטל הסתלקות זו, בטענה שהדבר לא נעשה מרצון. הנתבעת מתנגדת לבקשה בטענה כי התביעה התיישנה וכי חתימת התובע ניתנה באופן חופשי. השופטת מציינת כי בפני בקשת התובע עומדים מספר מכשולים משפטיים הקשורים לתקופת ההתיישנות ולשיהוי הסביר בהגשת הבקשה. השופט בוחן את הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים. הם כוללים את מצבה הנפשי של התובעת, טיב הקשר עם אביה ונסיבות החתימה על ההסתלקות. השופטת מוצאת כי הסברה של התובעת לשיהוי – מצבה הנפשי הרעוע הנובע מהתנהגותו הפסולה של הנתבע – אינו סביר ואינו נתמך בראיות מספיקות. השופט דוחה גם את הטענה כי התובע היה מנוע מלנקוט בהליכים משפטיים במשך שנים רבות. כמו כן, השופטת שוקלת את הוראות סעיפים 72, 8, 9, 11 ו-18א לחוק ההתיישנות ומגיעה למסקנה כי אין בהן כדי להציל את תביעת התובע. השופט מדגיש את משך הזמן הבלתי סביר – שש עשרה שנים – בין החתימה על ההסתלקות לבין בקשת הביטול, שבמהלכה הסתמך הנתבע על הצו המקורי. השופטת בוחנת גם את מהימנות עדויות העדים ומסמכיהם, וקובעת כי גרסתו של התובע לאירועים שהובילו לחתימה על תצהיר ההסתלקות אינה אמינה. בסופו של דבר, השופט פוסק לטובת הנתבע, ודוחה את בקשת התובע הן בנימוק של התיישנות והן לגופו של עניין. השופט פוסק לנתבע 50 אלף שקל שכר טרחת עורך דין, ומשאיר את ההחלטה לפרסם את פסק הדין – בהשמטת פרטים מזהים – לצדדים.