פש"ר 39707-02-11

תקציר

העותרת ביקשה את אישור בית המשפט למכור את דירתה שבבעלות משותפת עם בעלה, החייב. הנאמן ביקש את אישור בית המשפט למכור את הדירה שנתיים קודם לכן, אך העותרת טענה כי לא הייתה מודעת לכך ולכן לא יכלה להתנגד. בית המשפט מצא כי הסכמתה של העותרת למכירה אכן הייתה מדעת ומרצונה, שכן היא נכחה בדיונים בהם נדונה מכירת הדירה, ובעלה, שחלק את הדירה, קיבל את הבקשה והיה מיוצג על ידי עורך דין. טענת העותרת כי הוטעתה לחתום על חוזה המכר מבלי שהבינה את השלכותיו נדחתה אף היא, שכן בית המשפט מצא כי היא הייתה שותפה בקיאה בניהול כספי משפחתה ושיתפה פעולה בהליך המכירה למעלה משנה מבלי להעלות כל חשש. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הרוכש, מר יוספי, לא הפר באופן יסודי את ההסכם בגין עיכוב בתשלום, שכן השיהוי נגרם מנסיבות שאינן תלויות בו, לרבות מחלוקות בין הנאמן לעותרת, ואי שיתוף הפעולה שלה בהמצאת המסמכים הדרושים. העותרת גם לא הודיעה למר יוספי על כוונתה לבטל את החוזה תוך זמן סביר. בית המשפט דחה גם את טענת העותרת כי יש לבטל את החוזה מחמת טעות, שכן טענה זו לא הוזכרה בבקשתה הראשונית ולא נתמכה בראיות. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי בקשת העותרת לביטול הסכם המכר לוקה בחסר ועל כן דחה אותה. בנוסף, חויב העותר לשלם את הוצאותיו המשפטיות של מר יוספי, לרבות 8,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. למר יוספי ניתנה הזכות להגיש בתוך 10 ימים בקשה לפיצוי בגין העיכוב בפינוי הדירה, ובית המשפט קבע מועד פינוי ליום 10.4.2016 לחייב ולעותר.