ע"פ 46497-05-10

תקציר

המערער הואשם במספר עבירות אלימות כלפי אשתו מזה 25 שנה, לרבות תקיפה, איומים והיזק לרכוש בזדון, שאירעו בין החודשים ינואר לפברואר 2009. בית משפט קמא זיכה אותו מאשמת תקיפה הגורמת חבלה, אך הרשיע אותו בתקיפה פשוטה ובעבירות נוספות. הוא נידון ל-15 חודשי מאסר בפועל ולהפעלת שני עונשי מאסר על תנאי, שהסתיימו ב-27 חודשי מאסר בפועל. המערער ערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. ערכאת הערעור דחתה את הערעור. היא לא מצאה עילה להתערב בהערכות המהימנות והממצאים העובדתיים של בית משפט קמא, שהתבססו על התרשמותם הישירה של העדים. ראיות התביעה, לרבות הודעותיה הראשוניות של הקורבן, עדויותיהם של עובדים סוציאליים, שכנים ושוטרים, נחשבו אמינות ותומכות בגזר הדין. עדותו של המערער, לעומת זאת, נמצאה בלתי מהימנה וסותרת ראיות אחרות. בית המשפט דחה גם את הטענות כנגד קביעתו של בית משפט קמא כי המערער התחמק מחקירת משטרה והדגיש את חומרת העבירות ואת עברו הפלילי של המערער, המצדיקים את העונש שהוטל.