ת"א 55040-07-21

תקציר

בפסק דין זה פוסק בית המשפט לטובת הנתבע בתביעת לשון הרע שהגישו התובעים. התובעים, שמכרו שתי דירות וזכויות בנייה לנתבעת, טענו כי מכתבי ההבהרה של הנתבע לבית המשפט ולגורמים נוספים מכפישים אותם. עם זאת, בית המשפט מצא כי המכתבים מוגנים לפי סעיפים 13(5) ו-15(8) לחוק איסור לשון הרע, שכן הם קשורים להליך המשפטי ונשלחו בתום לב. מכתבים אלה, אף שהיו בהם ביטויים קשים, לא חרגו מתחום המחלוקת בין הצדדים. בנוסף, הנאשם האמין באמת ובתמים באמיתות טענותיו, והצדיק את מעשיו על פי החוק. שלושת המכתבים הראשונים, שמוענו לבית המשפט למרות שהנאשם מיוצג על ידי עורך דין, נתפסו כבלתי מקובלים והונחו להפסיק. עם זאת, בית המשפט ראה בהם חסינים מכוח החיסיון המוחלט המוענק לפרסומים שנאמרו במהלך דיונים שיפוטיים. גם המכתב הרביעי, שנשלח לשמאי שמונה על ידי בית המשפט, נמצא כי אינו מהווה לשון הרע, שכן השמאי היה מודע למחלוקות בין הצדדים והמכתב לא ייחס לתובעים מעשים שליליים חדשים. ככלל, בית המשפט קבע כי מעשיו של הנתבע מוגנים על פי דין, ועל כן דחה את תביעת לשון הרע, מבלי לפסוק הוצאות לנתבע בשל התנהגותו הפסולה בהליך. פסק דין זה מדגיש את האיזון בין הגנה על המשתתפים בהליכים משפטיים מפני לשון הרע לבין עידוד השתתפות חופשית וראויה במערכת המשפט.