ע"א 3024/10

תקציר

ילדיו ונכדיו של אוטו הלר הגישו תביעה נגד ילדיו ונכדיו של אחיו, ריצ'רד הלר, ובהם המשיב מס' 1, שהוא בנו של ריצ'רד, והמשיבה מס' 3, שהיא כלתו של ריצ'רד. התביעה עוסקת בשני נכסים בדרזדן שבגרמניה, שהוחרמו בתקופת השואה, ובטענת התובעים לכספי ירושה בגין נכסים אלה. התובעים תבעו את השבת הכספים הללו, שהתקבלו על ידי ארנסט הלר ז"ל, בנו של ריצ'רד. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את התביעה, והורה למשיב מס' 2, עוד אחד מבניו של ריצ'רד, לשלם לתובעים 600,000 ₪, ולהורות למשיב מס' 3 לשלם להם 2,200,000 ₪. עם זאת, התביעה נגד המשיב מס' 1 נדחתה. התובעים ערערו על פסק דין זה לבית המשפט העליון, ובמקביל הגישו בקשה לסעד זמני, נשוא פסק דין זה. המבקשים ביקשו כי צו העיקול הארעי שהוצא לטובתם, ונגד המשיב מס' 1 והמשיב מס' 3 בבית המשפט המחוזי בחיפה, יישאר על כנו עד להכרעת בית המשפט העליון בערעור. הבקשה התקבלה. בית-המשפט קבע, כי המבקשים הוכיחו הסתברות סבירה להצלחה בערעורם, שכן קיימות ראיות מספיקות לכך שהמשיב מס' 1 ידע ושיתף פעולה בעוולה שבגינה ביקשו המבקשים פיצויים. יתר על כן, בית המשפט קבע, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, שכן ייתכן שהמשיבה מס' 1 לא תוכל להשיב את הסכום הניכר אם המבקשים יצליחו בערעורם, ואילו למשיבים ייפגע פחות אם יישמר המצב הקיים. לפיכך, החליט בית המשפט להיעתר לבקשת המבקשים לסעד זמני ולהותיר על כנו את צו העיקול הזמני. המשיב מס' 1 חויב לשלם למבקשים שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ והוצאות.