רע"א 1828/09

תקציר

פסק הדין מתווה את זכות הערעור בתיק אזרחי מורכב שבו מעורבים נאשמים מרובים. היא מבהירה כי פסקי דין חלקיים הקובעים את אחריותם של חלק מהנתבעים אך לא של אחרים אינם מקנים זכות ערעור אוטומטית לכל הנתבעים. רק הנתבעים שנגדם נדחתה התביעה יכולים לערער ישירות, ואילו אלה שנמצאו חייבים יכולים לערער לאחר מתן פסק דין סופי. עם זאת, פסק הדין בעניין עזבונו של קפון קבע כי אם נתבע אחד מחויב לשלם את הוצאותיו של נתבע אחר, נוצרת זכות ערעור עבור האחרון על ההוצאות. פסק הדין במקרה זה מסכים עם תקדים זה, ומאשר את זכות הערעור של המבקש, שחויב בהוצאות של נאשם אחר. בית המשפט מדגיש גם את שיקול הדעת בפסיקת הוצאות ומבהיר כי התערבות היא נדירה אך עשויה להיות מוצדקת במקרים חריגים של טעות משפטית. במקום זאת, אחריותו של המבקש להוצאות מופנית כלפי הנפגע, אשר חייב לשלם לקרנית. זה מבטיח את זכות הערעור של המבקש נשמרת. יתר על כן, פסק הדין מבהיר את מצבם של תובעים שתביעותיהם מתקבלות באופן חלקי ונדחות בחלקן, ומונע מהם לעמוד בפני שוקת שבורה במקרה של ערעור מוצלח של נתבע מפסיד. בית המשפט מציע להשתמש בתקנה 462 כדי להתמודד עם סוגיה זו. ככלל, הערעור מתקבל בעניין חיובו של המבקש בגין הוצאותיה של קרנית, אך אין צורך בהעברות כספיות נוספות.