המ"ש 11656-08-24

תקציר

בשתי בקשות זהות אלה להארכת מועד המשפט בגין עבירות תעבורה, טוענים המבקשים, שהם אחים הרשומים במשותף כבעלים של הרכב המדובר, כי הבעלות העיקרית שייכת לשחר, בעוד אור הוא בעלים משני בלבד. הרכב צולם נוסע במהירות מופרזת פעמיים בתוך שלושה ימים, והודעות על תשלום קנסות הוצאו על שמו של אור, שלטענתו הן הצהרתיות בלבד. הוא ואחותו טוענים כי שחר נהג ברכב בעת ביצוע העבירות וכי היא לא ידעה שתשלום הדו"חות יביא להרשעה ולייחס את העונשים לאור. עם זאת, בית המשפט דוחה את טענות המבקשים. היא אינה מוצאת בסיס משפטי להבחנה בין בעלות "ראשונית" לבעלות "משנית" ורואה ברישומם של שני האחים כבעלים ראיה שווה וחזקה לבעלות. בית המשפט מטיל ספק גם באמינות טענות המבקשים בדבר מהות בעלותו של אור והנסיבות שבהן שילם שחר את הקנסות מבלי לאמת את שמו של הנמען. על פי החוק, תשלום קנס יוצר חזקת אשמה, ובית המשפט קובע כי חזקה זו לא הופרכה במקרה זה. הבקשות להארכת מועד המשפט נדחות בשל חזקת האשמה, השיהוי הרב בהגשת הבקשות והיעדר ראיות המצביעות על עיוות דין. ההחלטה מדגישה את ההשלכות של תשלום הקנסות ואת התכלית החינוכית של שיטת הניקוד המנהלי, שאינה מהווה עיוות דין בהליך הפלילי. משכך, בהיעדר נימוקים משכנעים, דוחה בית המשפט את הבקשות.