דנג"צ 6774/04

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס לעתירה שהוגשה לבג"ץ, נגד מדיניות משרד העבודה והרווחה בנוגע להכרה בבתי ספר לגמילה מכלבי נחייה. העותרים הם אורי בקמן, מאלף כלבי נחייה שבית הספר שלו אינו מוכר על ידי המשרד, ותמרה מאירוביץ, עיוורת, חירשת ואילמת שכלב הנחייה שלה, פפסי, הוכשר בבית הספר של בקמן. מדיניות המשרד קובעת כי מאלפי כלבי נחייה חייבים לסיים בית ספר מוכר בחו"ל ולספק תעודת הסמכה כדי להיות זכאים למימון ותמיכה. החלטת בג"ץ, שניתנה על ידי השופט לוי ובהסכמת הנשיא ברק והשופטת ביניש, דחתה את העתירה בשני הסעיפים. באשר לבקשתו של בקמן להכרה בבית ספרו, קבע בית המשפט כי שיקולי המשרד היו סבירים, ודרישתו להסמכה רשמית בחו"ל הייתה מוצדקת. בעניינה של תמרה, בית המשפט הכיר בכך שמדיניות ללא חריגים עלולה להיות בלתי ראויה, והורה למשרד לשקול את עניינה לגופו ולבחון את האפשרות להעניק לה תמיכה. בקמן ותמרה עתרו לדיון נוסף, שיתמקד בעיקר בעניינו של בקמן ויעלה טיעונים המבוססים על עובדות ועל ההיבט המשפטי של חופש העיסוק. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה לדיון נוסף, וקבע כי הפסיקה הקודמת לא יצרה תקדים חדש אלא הלכה בעקבות ההלכה הקיימת בנושא חופש העיסוק וקביעת נהלים פנימיים לחלוקת כספים. בית המשפט הדגיש כי על בקמן לא נאסר לעסוק במקצועו, אך הוא לא עמד בדרישות ההכרה הנדרשות. יתר על כן, בית המשפט ציין כי דיונים נוספים הם חריגים ונדירים, ומקרה זה אינו מצדיק חריג כזה. לסיכום, הבקשה לדיון נוסף בהחלטה נדחתה, כאשר בית המשפט קבע כי פסיקתו הקודמת הייתה הגיונית, מבוססת על עקרונות מבוססים, ואינה סותרת חוקים או תקדימים רלוונטיים.