רע"א 2103/16

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בתביעה ייצוגית נגד רשת בתי קפה. המשיבים, שהגישו את התביעה הייצוגית, לא הציגו ראיות מספיקות בבקשתם הראשונית, והסתמכו במידה רבה על תחקיר טלוויזיוני ששודר ערב הגשת הבקשה. המבקשת (הנתבעת בתובענה הייצוגית) טענה כי התנהלות המשיבים הייתה פסולה מבחינה פרוצדורלית, שכן הם לא צירפו תצהירים כלשהם לתמיכה בטענותיהם, וכי מתן אפשרות להם להציג ראיות בשלב מאוחר יותר אינו עולה בקנה אחד עם חובתם של התובעים הייצוגיים לספק תשתית ראייתית נאותה. המשיבים טענו כי הסתמכותם על התחקיר הטלוויזיוני מהווה הצדקה מספקת להיעדר ראיות נוספות וכי זכויותיו הפרוצדורליות של המבקש לא ייפגעו בכך שיאפשרו לחוקרים להעיד. עם זאת, השופט פסק לטובת המבקש, בקובעו כי התנהלותם הפרוצדורלית של המשיבים הייתה פגומה וכי אין לקבל את החלטת בית המשפט המחוזי להתיר את עדות החוקרים. כמו כן, הדגישה השופטת כי היה מקום להגיש את ראיות המשיבים יחד עם הבקשה הראשונית וכי אין להיעתר לבקשתם להציגה בשלב מאוחר יותר. למרות שהשופט מצא פגם בהליך המשיבים, בקשת רשות הערעור נדחתה בסופו של דבר, שכן החלטת בית המשפט המחוזי נפלה לקטגוריה של החלטות שלא ניתן לערער עליהן על פי צו בתי המשפט. על התנהלותם הפרוצדורלית של שני הצדדים נמתחה ביקורת, והשופטת הקדימה את פסק הדין באמירה כי האסטרטגיה של המשיבים "אינה ראויה לעידוד".