ע"פ 6914/04

תקציר

בית המשפט המחוזי בירושלים, בראשות סגן הנשיא השופט י' הכט, הכריז על זאב ולדימיר פיינברג כבר הסגרה לרוסיה מבלי לדרוש התחייבות מרוסיה להחזירו לישראל כדי לרצות את עונשו אם ייכלא. הדבר עורר שני הליכים משפטיים: עתירה פלילית נגד ההסגרה ועתירה להעמיד את פיינברג לדין מבית על ידי היועץ המשפטי לממשלה. הפרשה נובעת מבקשה רוסית שהוגשה ב-2002 להסגרתו של פיינברג בגין גניבה והברחה של מסמכים היסטוריים בשווי 24 מיליון דולר מהארכיון ההיסטורי הלאומי של סנט פטרסבורג. למרות שפיינברג נמלט לישראל, קיבל אזרחות והפך לתושב, בית המשפט קבע כי אין בכך כדי להגן עליו מפני הסגרה. ערעורו על הסגרתו ובקשתו להישפט בישראל נדחו. במסגרת ההליך נבחן התיקון לחוק ההסגרה, הקובע כי ניתן להתנות הסגרה בריצוי כל עונש בישראל רק אם היחיד היה אזרח ותושב ישראל בעת ביצוע העבירה. בית המשפט קבע כי פיינברג לא עמד בתנאים אלה מאז הפך לאזרח לאחר שנמלט מרוסיה. טענות נגד הסגרה, כולל טענות על תנאי משפט לא הוגנים ברוסיה, נדחו, עם ראיות שהראו את יחסה ההולם של רוסיה לאנשים שהוסגרו. ההחלטה על ההסגרה נקבעה כלא מנוגדת לתקנת הציבור למרות העיכובים בבקשת ההסגרה. בית המשפט הכיר באפשרות של המערער לפנות לשר המשפטים כדי להבטיח שירצה את עונשו בישראל אם יורשע. פסק הדין אישר את הסגרתו של פיינברג לרוסיה, וקבע כי לא הוצגו עילות ראויות להתערבות בהליך ההסגרה.