ת"א 1029/01

תקציר

לתובע נגרמו חבלות במהלך עבודתו בעת שנהג באתי חפירה המבוטחים על ידי הנתבעת. הנתבע הכחיש את אחריותו וטען כי לא מדובר בתאונת דרכים, אלא באת-החפירה ששימש כזירת התאונה. בית המשפט חלק על כך, וקבע כי התאונה התרחשה בעת שהתובע השתמש באתי החפירה להובלה והייתה מניעתית. בשאלת החבות מצא בית המשפט כי הנתבעת אכן הייתה מבטחת החפירה וכי התובעת החזיקה ברישיון נהיגה תקף, חרף הימנעותה של התובעת מלהביא ראיות לכך. באשר לנכותו התפקודית של התובע, קבע בית המשפט כי היא זהה לנכותו הרפואית ונקבעה לו 10%. בית המשפט בחן גם את טענות התובע להפסד שכר, וקבע כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפחתת השעות הנוספות הנטענת. בית המשפט קבע כי יש לחשב את הפסד ההשתכרות של התובעת באופן גלובלי ולקבוע את הסכום על 175,000 ₪. בית המשפט חישב את הפסד השתכרות העבר על בסיס השתכרות התובע בשלושת החודשים שקדמו לתאונה ופסק 121,931 ₪. בגין כאב וסבל פסק בית המשפט סך של 16,037 ₪, ומשלא הוכיח התובע הוצאות רפואיות כלשהן, בעבר או בעתיד, לא נפסקו פיצויים בגין ראש נזק זה. בית המשפט דחה גם את תביעות התובעת להוצאות נסיעה, סיוע לצד ג' והפסד פנסיה. לבסוף, לאחר ששקל את הניכויים, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע סך של 18,908 ₪, שכללו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל. לתובע לא נפסק שכר טרחת עורך דין בשל הטיפול הכושל של עורך דינו בתיק.