ב"ל 4717-12-20

תקציר

התובע, שעבד כמנהל תחזוקה, קב"ט ונגר בבית ספר חקלאי, טען כי יש להכיר בפגיעת גבו כפגיעה בעבודה בשל תנאי עבודתו. הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, דחה טענה זו והוביל לתביעה. השאלה המרכזית הייתה האם תנאי עבודתו של התובע ביססו תשתית עובדתית למיקרוטראומה בנוגע לליקוי הגב שלו. בית המשפט מצא כי עבודתה של התובעת כללה תנועות מגוונות ומגוונות ולא פעולות חוזרות על עצמן זהות במהותן ומבוצעות ברצף. פעילותו כמנהל אחזקה וכקב"ט הייתה מגוונת ומגוונת באופייה, ועבודות הנגרות שלו היו לסירוגין, לא רציפות, והסתכמו בכ-6 שעות שבועיות. פעולות אלה, שכללו חלקי גוף שונים ועומסים שונים, לא היוו רצף של תנועות חוזרות ונשנות. יתר על כן, העבודה הפיזית הקשה של התובע לא היוותה סדרה של פעולות חוזרות זהות או דומות לאורך תקופה משמעותית. מעדותו של המעסיק תמכו במסקנה זו, ממנה עולה כי התובע נמנע מעבודה פיזית קשה ובעיקר פיקח על עובדיו. בית הדין הגיע למסקנה כי לא הונחה תשתית עובדתית מתאימה לפגיעה בעבודה כתוצאה ממיקרוטראומה ודחה את התביעה. החלטה זו התקבלה מבלי להתחשב בסתירות בגרסאות התובע והמעסיק לאירועים, אשר אם יילקחו בחשבון רק יתמכו עוד יותר בפיטורים. בפסק הדין הודגש כי פעולות הכיפוף וההרמה של התובע, גם אם התרחשו 50 פעמים ביום, לא היוו בהכרח מיקרוטראומה, שכן הן שירתו דרישות עבודה שונות. הסתמכותה של התובעת על פסק דין אחר הנוגע לנגר נמצאה בלתי משכנעת בשל אופייה הייחודי של עבודתה המגוונת של התובעת. בעקבות זאת פסק בית הדין נגד מינוי מומחה רפואי והורה על דחיית התביעה. לשני הצדדים עמדו 30 יום לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.