ת"א 37080-07-19

תקציר

פסק הדין דן באחריותם של בעלי נכסים לחיובי ארנונה. על פי החוק, בעל הנכס הוא האחראי העיקרי לתשלום מיסים אלה. עם זאת, פקודת העיריות מתווה שני תרחישים שבהם אחריות זו יכולה להשתנות. הראשון הוא כאשר הבעלים הרשום מוסר הודעה בכתב כי חדל להחזיק בנכס, והשני הוא כאשר אדם מעביר את החזקה בנכס לאחר, המכונה הודעה על החלפת מחזיקים. בשני המקרים, עד למתן הודעה כזו, הבעלים המקורי נשאר חייב במסים. החוק גם קובע כי עצם החזקה בנכס קובעת את חבות המס, והבעלים הרשום יכול לפטור את עצמו מאחריות על ידי הודעה לעירייה על שינוי החזקה. במקרה דנן, ביקש הנתבע לשנות את הבעלות לכליף, אך בהמשך הודיע כליף לעירייה כי הם החזירו את החזקה בנכס לנתבע. העירייה, שהפעילה את זכותה לשיקול דעתה, החליטה שלא לרשום את חילופי המחזיקים והשאירה את הנתבע כבעלים הרשום. כתוצאה מכך, הנתבע היה וחייב בארנונה. כמו כן, נמצא כי הנתבעת הייתה הבעלים בפועל של הנכס בתקופה המדוברת והייתה מודעת לכך שהיא אחראית לתשלום המסים. הדבר אושר בתביעה נפרדת שהגיש כליף נגד הנתבע, שם טען הנתבע מנגד כי כליף לא שילם את הארנונה ודרש פיצוי על כך. לפיכך, הנתבע אינו יכול לטעון כעת אחרת. השופטת דחתה גם שלוש טענות נוספות שהעלתה הנתבעת, ובהן טענתה כי הייתה מגישה בקשה לפטור ממס אילו ידעה על רישומה כבעלים. השופט פסק לטובת העירייה והורה לנאשם לשלם 218,175 שקל מיסים, בצירוף הפרשי הצמדה, ריבית ותשלומים נוספים.