בג"צ 1965/00

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בשתי עתירות שעניינן החלטת ראש עיר לשנות את שמו של בית ספר תיכון ללא אישור משרד החינוך, ובחן את חוקיות ההחלטה ואת המחלוקות עליה. בית המשפט דחה את עתירת העירייה וקיבל את עתירת המשפחה, והורה לשנות את שם בית הספר לבית הספר על שם ד"ר חיים קוגל, כפי שנקרא במקור. ראשיתו של המקרה בהחלטת עיריית חולון בשנת 1996 לפצל את בית הספר ע"ש ד"ר חיים קוגל לשתי חטיבות, ולהעביר את החטיבה העליונה למבנה חדש. בשנת 1999 החליטה העירייה לשנות את שם בית הספר בבניין החדש על שמו של מנחם בגין, מה שהוביל את משפחת קוגל לעתור לבג"ץ. הצדדים הסכימו להפנות את המחלוקת למנכ"ל משרד החינוך, שהחליט כי יש להחזיר את השם המקורי. העירייה סירבה להיענות לבקשה, מה שהוביל לעתירה חדשה של המשפחה ולעתירה נגדית של העירייה. בית המשפט העליון קבע כי החלטת המנכ"ל הייתה סבירה והתנהלה כראוי, ודחה את טענות העירייה לפגמים פרוצדורליים. הודגש כי העירייה הסכימה להישמע להחלטת המנכ"ל בעתירה הראשונה, אך לא עשתה כן. בית המשפט בחן גם את הסמכות לשנות את שם בית הספר, והגיע למסקנה כי בעוד שבחטיבות הביניים והתיכונים היו דרישות שונות למתן שמות, בית הספר עצמו היה מקשה אחת. לכן, שינוי השם דרש אישור של מנכ"ל משרד החינוך. כתוצאה מכך, החלטת העירייה לשנות את השם ללא סמכות הייתה בלתי חוקית, והיוותה עבירה כפולה יחד עם סירובה ליישם את פסיקת המנכ"ל. בית המשפט הורה להחזיר את שם בית הספר לבית הספר ע"ש ד"ר חיים קוגל, והטיל הוצאות משפט על העירייה וראש העיר. השופטת זמיר, יחד עם השופטות ביניש וריבלין, הדגישה את חשיבות השמירה על החובות המנהליות ואת פסק הדין בעתירה הראשונה, והובילה למסקנה כי יש לקבל את עתירת המשפחה ולדחות את עתירת העירייה.