ע"פ 3179/91
פסק-דין עליון
תקציר
המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות חמורות ובהן אונס, תקיפת שוטר, פציעה ובריחה ממשמורת חוקית והדחת עד במהלך חקירה. האישומים נבעו מאירוע בו הסיע המערער את המתלוננת, צעירה שהכיר, בניגוד לרצונה לביתו ואנס אותה פעמיים. המערער טען כי יחסי המין היו בהסכמה. רוב שופטי בית המשפט המחוזי הרשיעו אותו באונס, ואילו שופט המיעוט התנגד וקבע כי עדותה של המתלוננת אינה אמינה. בית המשפט העליון דחה את הערעור על ההרשעה. בית המשפט קבע כי אישה אינה צריכה למצות את כל אמצעי ההתנגדות הפיזיים האפשריים כדי להוכיח חוסר הסכמה, וכי פחדה וחוסר אוניה של המתלוננת מסבירים את כישלונה להימלט או לבקש עזרה. בית המשפט מצא כי המתלוננת הבהירה את חוסר הסכמתה וכי המערער לא יכול היה לטעות באופן סביר במחלוקתה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי למשטרה היה יסוד סביר לעצור את המערער ללא צו, וכי ניסיונו לשכנע את אביה של המתלוננת לשכנע את בתו לחזור בה מתלונתה מהווה הדחה של עד. בית המשפט דחה גם ערעור על גזר הדין, בהתחשב בחומרת העבירות ובהרשעותיו הקודמות של המערער, ומצא כי עונשו של בית המשפט המחוזי אינו חמור מדי. השופט לוין ונתניהו הסכימו עם פסק הדין.
ע"פ 3179/91 עובדיה שיאחי נ' מדינת ישראל, עליון (12.3.1992)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.