פ"ה 37377-12-14

תקציר

התובעת, עובדת לשעבר במשטרת ישראל, הגישה תביעה נגד מעסיקתה, בדרישה לסעד הצהרתי ופיצוי כספי בגין כישלונה לכאורה של הנתבע לקדם אותה לדרגת רב-סמל בשנת 1992. התובעת טענה כי היא זכאית לחישוב שכר גבוה יותר על בסיס דרגה זו ותבעה פיצוי בסך 331,500 ₪. עם זאת, בית המשפט החליט לדחות את התביעה על הסף בשל תקופת ההתיישנות. על פי החוק, תקופת ההתיישנות של עילת התביעה עמדה על שבע שנים, ותביעת התובע, שהוגשה הרבה יותר מאוחר, לא זכתה לחסות בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, שעניינו התיישנות שלא מרצון. בית המשפט פירש את סעיף 8 באופן צר וקבע כי התובעת, ששהתה בישראל וקיבלה תלושי שכר חודשיים, יכלה בקלות לאמת את סיכויי הקידום שלה בשקידה סבירה. בית המשפט ציין גם את הנזק הראייתי המשמעותי שנגרם מחלוף הזמן, המקשה על הנאשם להקים הגנה יעילה. יתר על כן, התובעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת תום תקופת ההתיישנות, והנסיבות לא הוכיחו חוסר תום לב קיצוני מצד הנתבע. כתוצאה מכך, התביעה נדחתה מחמת התיישנות, ללא צורך במשפט מלא.