ת"א 10180-10-19

תקציר

המבקשים, המעורבים בעסקי היהלומים והנדל"ן, הגישו לבית המשפט בקשה לחייב את המשיבים לפתוח חשבונות לעסקיהם ולאשר העברת כספים מהותיים מחו"ל לחשבונו הפרטי של המבקש. המבקשים טענו כי סירובם של המשיבים לפתוח את החשבונות ולהעביר את הכספים היווה סירוב בלתי סביר וגרם להם נזק עצום. עם זאת, השופט קבע כי יש לדחות את הבקשה. השופט ביסס החלטה זו על מספר גורמים. ראשית, ביקשו המבקשים צו מניעה זמני שישנה את המצב הקיים, ולא הצליחו להוכיח כי עניינם נופל בגדר החריג להתערבות בית המשפט כדי למנוע תוצאה קשה. שנית, נמצאה זהות בין הסעד הזמני המבוקש לבין הסעד העיקרי הנטען בתביעה, אשר בדרך כלל אינו מומלץ. שלישית, המבקשים הפגינו חוסר תום לב וניקיון בכך שהעבירו לחשבונם הפרטי סכום כסף משמעותי בניגוד לתנאי החשבון וללא אישור הבנק, וכן נמנעו מלגלות ניסיונות לפתוח חשבונות בבנקים אחרים. בנוסף, השיהוי של המבקשים בהגשת הבקשה, יחד עם עמדתם העקבית של המשיבים, העלו חששות נוספים. לבסוף, קיבלה השופטת את עמדת המשיבים כי זכותם להיות שבעי רצון באשר לחוקיות מקור הכספים, במיוחד נוכח מעורבותם של המבקשים בעסקים בסיכון גבוה כמו סחר ביהלומים. בהתחשב בנסיבות אלה, הגיע השופט למסקנה כי המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח כי סירובם של המשיבים היה בלתי סביר, ולפיכך הבקשה לסעד זמני נדחתה. כמו כן חויבו המבקשים לשלם למשיבים הוצאות בסך 15,000 ₪.