עת"א 1485-12-21

תקציר

פסק הדין דן בסמכותו של שירות בתי הסוהר לערוך חיפוש בתאי אסירים המוחזקים במשמורתם. שב"ס טוען כי זכותו לערוך חיפוש בתאו של אסיר בכל עת לשם שמירה על הביטחון ושמירת הסדר, כאמור בסעיף 95ה(א) לפקודת בתי הסוהר. השופט מסכים כי התא אינו חצריו הפרטיים של האסיר וכי לשב"ס יש אחריות עליו; לכן, אין צורך באישור מיוחד לחיפושים. השופט קובע כי השאלה אינה שאלה של סמכות אלא של הפעלה סבירה של סמכויות חיפוש במקרה זה. מספר החיפושים שנערכו אינו מופרז או בלתי סביר, במיוחד נוכח התנהגותו השלילית של העותר וחוסר הקשר שלו עם אסירים אחרים. עם זאת, השופט מוצא טעם בטענה כי יש להתאים את החיפושים לליקויים המורכבים של העותר, הנמצא על הספקטרום האוטיסטי וסובל מבעיה חמורה בוויסות החושי. השופט מורה לשב"ס לבחון מחדש את נחיצות ואופן ביצוע החיפושים, תוך התחשבות במוגבלותו של העותר והתייעצות עם גורמי טיפול. יש להשלים בדיקה זו תוך 30 יום. השופט מציין כי בחינה זו עשויה לכלול גם היבטים אחרים של הנחיות הביטחון, כגון כבילה, ליווי ובידוד. בסופו של דבר, העתירה נדחית, והשופט קובע כי מדיניות החיפוש אינה פגומה, שכן העניין מצוי בשיקול דעתו של שב"ס.