תפ"ח 1113/06

תקציר

הנאשמים הואשמו תחילה ברצח ובניסיון רצח, אך בהמשך הגיעו להסדר טיעון שהסתיים בכתב אישום מתוקן. כתב האישום המתוקן מפרט שני אירועים נפרדים: הראשון, רצח בן אור, והשני, ניסיון הרצח של דארלי מיד לאחר מכן, שהוחלף לחבלה בכוונה בנסיבות מחמירות ביחס לנאשם 1 וסיוע לחבלה חמורה ביחס לנאשם 2. התביעה ייחסה קשיים ראייתיים ולוגיסטיים כסיבה להסדר הטיעון, ואילו הנאשמים טענו כי העונש המוצע הולם. עם זאת, בית המשפט מצא את כתב האישום המתוקן מעורפל וחסר הקשר, ואת ההסברים שסיפקו הצדדים לא מספקים. יתר על כן, בית המשפט גילה כי בידי התביעה די ראיות להוכחת האישומים בכתב האישום המתוקן, מה שהופך את התמורה שניתנה על ידי הנאשמים לזניחה. נסיבות המקרה, לרבות חומרת העבירות והרישום הפלילי שלהן, הצדיקו ענישה מחמירה יותר מזו שהוצעה בהסדר הטיעון. בכך דחה בית המשפט את הסדר הטיעון, תוך שהוא מדגיש את האינטרס הציבורי בהרתעה ואת הצורך בהחמרת הענישה במקרים כאלה. על נאשם 1 נגזרו 15 שנות מאסר, 13 לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. על נאשם 2 נגזרו שמונה שנות מאסר, שש לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. שני הנאשמים חויבו לשלם פיצויים לקורבן וקנס. בית המשפט הגיע למסקנה כי הסדר הטיעון אינו עומד בדרישת האיזון וסטה ממנה, תוך הטלת עונשים מחמירים מאלה שהוסכמו על ידי הצדדים.