עפ"ת 33548-11-19

תקציר

פסק הדין המדובר קשור למקרה של תאונת דרכים קטלנית, בו הואשם הנאשם בגרימת מוות ברשלנות. ערכאת הערעור דחתה את הערעור על גזר הדין, תוך שהיא מצטטת פסקי דין קודמים ואת חומרת הרשלנות הכרוכה בכך. השופט ציין כי המדיניות הקיימת בעבירות מסוג זה היא להטיל עונש חמור, לרבות מאסר, שישמש אמצעי הרתעה וישמור על עקרון קדושת החיים. מדיניות זו מכוונת לאנשים מן השורה, שהם אזרחים שומרי חוק, ומבקשת למנוע תאונות דרכים ואת הצער חשוך המרפא שהן גורמות. הוזכרו מספר פסקי דין קודמים, אשר חיזקו את התפיסה כי על בתי המשפט להטיל מאסר בפועל במקרים כאלה, תוך מתן משקל משמעותי למידת הרשלנות. מקרים אלה כללו את ע"א 9909/17, שעסק בנהג אוטובוס שפגע בהולך רגל במעבר חצייה, ואת ע"א 5047/18, שם נהג טרקטור פגע והרג הולך רגל באתר עבודה. בשתי הערכאות דחה בית המשפט העליון את הערעורים על העונשים, תוך שהוא מדגיש את הצורך בענישה מרתיעה. כמו כן, בפסק הדין הוזכרו מקרים נוספים, כגון ע"א 1127/18, בו נהג בן 76 גרם לתאונה קטלנית, וערעור אזרחי 1031/19, בו היה מעורב נהג רשלן נוסף. רשלנותו של האחרון נמצאה במידה בינונית, אך בית המשפט עדיין הטיל עונש של 10 חודשי מאסר. פסק הדין התייחס גם לערעור אזרחי 10152/17, שם החמיר עונשו של אדם שגרם לתאונת דרכים קטלנית ברמזור אדום. בסופו של דבר, הגיעו השופטים למסקנה כי לא הייתה חריגה מהותית ממדיניות הענישה במקרה הנוכחי וכי העונש שהטיל בית משפט קמא היה הולם. לפיכך הערעור נדחה פה אחד.