פש"ר 13167-05-10

תקציר

בית המשפט החליט להיעתר לבקשת החייב לפשיטת רגל. הסכמת הפקידים להצהרה, בכפוף לתנאים מסוימים, נענתה במידה רבה על ידי החייב. הסוגיה העיקרית שטרם נפרעה נוגעת לחוב שנצבר לחייב עקב אי תשלום מזונות, אותו פרע החייב לאחר מכן באמצעות הסדר עם המוסד לביטוח לאומי. הפקידים טענו כי קיומו של חוב זה, הנובע מחוסר תום לב, צריך להביא לדחיית הבקשה. עם זאת, השופט חלק על כך, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה. החייב לקח אחריות על בנו, ויתר על קצבת הילדים ועשה מאמצים להסדיר את חובו. יתר על כן, חוב ספציפי זה מהווה חלק קטן מסך החובות, ובית המשפט נחה דעתו כי החייב פעל ללא תום לב ביצירתם. השופט הדגיש כי הליכי פשיטת רגל צריכים לשאוף לשיקום החייבים ולאפשר להם התחלה חדשה, דבר בר השגה במקרה זה. חובותיו של החייב ישנים, ומאז הוא לא צבר חובות חדשים. הוא התנהל כראוי במהלך ההליכים ופועל במלוא המרץ כדי לפרנס את משפחתו. באיזון בין כל האינטרסים, פסק בית המשפט לטובת החייב, הכריז עליו פושט רגל ואיפשר לו להתחיל מחדש, תוך המשך פירעון חובותיו.