רע"א 4572/20

תקציר

המבקש, חשמלאי במקצועו, ביקש לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שאישר פסק בוררות נגדו. בשנת 2014 הוא התקשר בהסכם עם חברה המתקינה מערכות אנרגיה סולארית לאספקת טכנולוגיה לפרויקט. התגלעו מחלוקות, שהובילו לבוררות שבה החברה האשימה אותו במצג שווא ובנטישה, ותבעה פיצויים. מונה בורר, והיה צורך לשכור מומחה להערכת נושאים כספיים, כאשר העלויות מתחלקות שווה בשווה. עם זאת, המבקש לא שילם את חלקו בשל קשיים כלכליים, וכתוצאה מכך ניתן למחוק את הגנתו. למרות שניתנו לו ארכות, הוא לא שילם, והגנתו נפסלה, מה שהוביל לפסיקה של 1,000,000 ₪ נגדו בגין הפרת חוזה. המבקש ביקש לבטל את פסק הבוררות, בטענה שהבורר חרג מגבולותיו בכך שלא קיבל את חוסר יכולתו לשלם ואת חוסר ההסבר. בית המשפט דחה זאת, תוך ציון הזדמנויות העבר שניתנו למבקש וטען כי אי יכולת כלכלית לא צריכה להפריע לבוררות. יתר על כן, החלטת הבורר התיישרה עם הליכים משפטיים והליך הוגן בהתחשב באי עמידתו החוזרת ונשנית של המבקש. בהתחשב בעילות המוגבלות לערעור על תוצאות הבוררות, דחה בית המשפט את רשות הערעור, ודחה כל טענה לטעויות מהותיות בדין או לעוול פרוצדורלי מצד הבורר. פסק הדין חיזק את סמכותו של הבורר על פי הדין הישראלי לדחות הגנה בנסיבות כאלה כאשר צד אינו מקיים הוראות פרוצדורליות ללא הצדקה.