ת"א 63347-01-22

תקציר

המבקשים, דיירי בניין, ביקשו לאכוף הסכם עם המשיבה, שקבע כי לכל דירה בבניין יהיו מקומות חניה ייעודיים. המשיב לא סיפק את מקומות החניה שהובטחו ובמקום זאת סיפק למבקשים אזור מקושר חלופי. המבקשים הגישו תביעה ובקשה לצו מניעה זמני. המשיב טען כי המבקשים היו מודעים לשינוי והסכימו לו, שכן הם המשיכו בפרויקט ואף חתמו על תכניות שהציגו שמונה מקומות חניה בלבד. בית המשפט מצא כי המבקשים ידעו על השינוי אך בחרו להמשיך בפרויקט, ובקשתם לצו מניעה זמני הוגשה באיחור ניכר, כמעט שנה לאחר שנודע להם לראשונה על ההפרה. עוד הדגיש בית המשפט כי המבקשים לא צירפו את הדיירים החדשים, אשר ייפגעו מהסעד המבוקש, כצדדים לבקשה. בהתחשב במאזן הנוחות והשיקולים הצודקים, דחה בית המשפט את הבקשה, ביטל את צו המניעה הזמני והורה למבקשים לכסות את הוצאות המשיב. המבקשים לא הצליחו להוכיח כי לא הסכימו להסדר החניה החלופי ופעלו בדחיפות, והעיכוב גרם לפגיעה פוטנציאלית בצדדים שלישיים תמימים.