הפ"ב 16552-05-15

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב מבנה היסטורי בירושלים, ששימש בעבר את הרב הראשי לישראל. בין הצדדים המעורבים קיימת מחלוקת ארוכת שנים על הנכס, המסובכת עוד יותר בשל מעורבותן של דמויות בולטות אחרות וחשיבותו ההיסטורית של האתר. התיק עבר מספר שלבים של בוררות במערכת בתי הדין הרבניים. המשיבים טוענים כי יש לדחות את טענות המבקש בשל אי עמידה בלוחות הזמנים הקבועים בחוק. עם זאת, השופט קובע כי בקשתו של המבקש קבילה שכן היא נופלת בלוחות הזמנים שנקבעו. באשר להיקפו של ההסכם לבוררות, מסכים השופט עם המשיבים כי ההסכמה לבוררות בפני בית הדין הרבני האזורי אינה כוללת מכללא הסכמה לערעור לבית הדין הרבני הגדול. השופט מדגיש כי בעקבות תיקון שבוצע לאחרונה לחוק הבוררות, נדרשת הסכמה מפורשת לערעורים בבוררות. מאחר שהמשיבים לא הסכימו במפורש לערעור ואף התנגדו לסמכותו של בית הדין הרבני הגדול, הליך הערעור בפני בית משפט זה אינו תקף. עם זאת, השופט מציין כי גם ההתקפה העקיפה של המשיבים על פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול אינה מצליחה. השופט מסביר כי מרגע שניתן פסק דין בערעור, הוא הופך לפסק הבוררות היחיד המוכר בחוק, מה שהופך את פסק הדין הראשוני למיושן. לפיכך, כל ערעור על פסק הדין בערעור לא יחדש את פסק הבוררות הראשוני. בנוסף, מציינת השופטת כי הליך הערעור בתיק זה לא הסתיים, למרות שחלפו מספר שנים, ומעשיהם של המשיבים עצמם מעידים על הכרתם בעובדה זו. השופט מתייחס גם לחשש לפגם תפקודי בפסק הדין בערעור הנוגע לחתימתו של אחד הבוררים, הרב שרמן. נמצא כי פסק הדין נושא אמנם את חתימתו של הרב שרמן, אך הוא שוחרר לצדדים בשעה שהוא כבר לא היה מוסמך לחתום על פסקי דין. עם זאת, פגם זה אינו מצדיק את ביטול פסק הערעור, מה גם שהמשיבים לא ערערו עליו ישירות. בסופו של דבר, השופט קובע כי יש לדחות את שתי הבקשות – בקשת המשיב לאישור פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובקשת הביטול של המבקש. הליך הבוררות טרם הגיע לסיומו, ולכן בית המשפט אינו יכול להתערב. כל צד אחראי לשאת בהוצאותיו, והשופטת מביעה תקווה שהצדדים ימצאו פתרון ידידותי לסכסוך ביניהם. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים, והתיק נסגר.